תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃

מרב כל. בְּעוֹד שֶׁהָיָה לְךָ כָּל טוּב:

חֳלָף דִי לָא פְלַחְתָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּחֶדְוָא וּבְשַׁפִּירוּת לִבָּא מִסְגֵי כֹּלָא

מרב כל. אשר תתאוה או כל צורך:

תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ וְגוֹ׳. עֹנֶשׁ זֶה וְהַבָּא אַחֲרָיו עַד אָמְרוֹ ״אִם לֹא תִשְׁמֹר״ הוּא כְּנֶגֶד בִּטּוּל מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁרָשַׁם בְּפָסוּק (דברים כח:נח) ״אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת״ וְגוֹ׳; וְאָמַר תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳, פֵּרוּשׁ, לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת אֲשֶׁר צִוְּךָ לַעֲשׂוֹת בְּשִׂמְחָה, לָזֶה ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶיךָ בְּרָעָב וּבְצָמָא״ וְגוֹ׳, אַתָּה פָּרַקְתָּ עֹל הַמִּצְוָה מֵעָלֶיךָ - יִתֵּן אוֹיְבֶיךָ עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ. וָעֳנָשִׁים אֵלּוּ הֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד פְּרִיקַת עֹל מִצְווֹת עֲשֵׂה. אַתָּה שֶׁלֹּא רָצִיתָ לִטְרֹחַ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל סֵדֶר מַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת, יִשָּׂא ה׳ עָלֶיךָ גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשׁוֹנוֹ וְגוֹ׳, וְכֵן כֻּלָּן.

וְגָמַר אוֹמֶר אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, לְהוֹדִיעַ כִּי עַל קִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה הוּא מַעֲנִישׁ, וְכָלַל כָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה בְּמִצְוַת הַיִּרְאָה, כִּי הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בִּתְחִלַּת סֵפֶר הַמַּדָּע (הלכות יסודי התורה פרק ב), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְכוּ׳ מִצְוָה לְיִרְאָה וְכוּ׳. וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר ״אִם לֹא תַעֲשׂוּ״, כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (דברים כז:כו) טַעַם שֶׁלֹּא יְחַיֵּב לַעֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֶלָּא לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדוֹ וּכְשֶׁיַּשִּׂיג לַעֲשׂוֹת.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁפָּסוּק זֶה בָּא לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא כו:כג) ״וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי״, פֵּרוּשׁ, שֶׁאִם אַחַר כָּל הָאָמוּר לֹא יִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳ לְיִרְאָה ה׳ הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא, שֶׁאַחַר שֶׁהֵבִיא עָלָיו כָּל הַקְּלָלוֹת יִהְיֶה בְּעֵינָיו נוֹרָא מְאֹד כִּי רָאָה אֲשֶׁר יִסְּרוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּנֶגֶד מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוֹדִיעַ שֶׁיַּפְלִיא ה׳ עוֹד בּוֹ מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְכָל הָאָמוּר בָּעִנְיָן.

וְגָמַר אוֹמֶר וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט וְגוֹ׳ תַּחַת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ - זֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ וְגוֹ׳ - לְבַל יֹאמַר אָדָם אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ כִּי ה׳ אֱלֹהֵינוּ מִדּוֹתָיו כֻּלָּן מִדּוֹת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, מִדּוֹתָיו יִמְנָעוּהוּ מֵהַאֲרִיךְ עוֹד בַּצָּרוֹת וְיִרֶף יָדוֹ. לָזֶה הוֹדִיעַ כִּי שִׂמְחָה הִיא לוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה אֵין הַטֶּבַע קָץ מֵהַשְּׂמָחוֹת. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי יא:י) ״בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה״. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לט:) בְּפָסוּק (מלכים א כב:לו) ״וַתַּעֲבֹר הָרִנָּה״, שֶׁהָיָה בַּאֲבֹד אַחְאָב בֶּן עָמְרִי רִנָּה לִפְנֵי ה׳. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״יָשִׂישׂ ה׳״ - יֶחְדֵּי מֵימְרָא דַה׳ עֲלֵיכוֹן עַמְמִין נוּכְרָאִין וְכוּ׳, וְדִקְדֵּק ״יָשִׂישׂ״ פּוֹעַל יוֹצֵא לַאֲחֵרִים. אַף עַל פִּי כֵן פְּשַׁט הַכָּתוּב אֵינָהּ נֶעֱקֶרֶת מִמְּקוֹמָהּ וּכְמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס, אֶלָּא שֶׁיּוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל דָּרַשׁ הַכָּתוּב.

וְרָאִיתִי לְהָעִיר, לָמָּה לֹא נֶאֶמְרוּ נֶחָמוֹת בַּקְּלָלוֹת הָאֵלּוּ כַּסֵּדֶר הָאָמוּר בַּקְּלָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי (ויקרא כו:מב-מד). גַּם יֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה כָּפַל הַקְּלָלוֹת וְלֹא הִסְפִּיק קְלָלוֹת שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי?

וְנִרְאֶה כִּי הֻצְרַךְ לִכְפּוֹל הַקְּלָלוֹת, לְפִי שֶׁקְּלָלוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי נֶאֶמְרוּ לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן נֶאֶמְרוּ כֻּלָּם בִּלְשׁוֹן רַבִּים מִתְּחִלָּתָם וְעַד סוֹפָם, וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁאִם חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל יֵיטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם אֵין ה׳ מַקְפִּיד עַל חֵלֶק הַמַּרְשִׁיעַ. לָזֶה בָּאוּ קְלָלוֹת הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ וְנֶאֶמְרוּ כֻּלָּן בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְנִתְכַּוֵּן לְדַבֵּר בֵּין בְּעֵרֶךְ יָחִיד מַמָּשׁ בֵּין בְּעֵרֶךְ חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים בְּעֵרֶךְ כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל יִתְיַחֵס לָהֶם יָחִיד. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ וְגוֹ׳, יִשָּׂא ה׳ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק, זֶה כְּנֶגֶד חֵלֶק מִיִּשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁהֵם רַבִּים יֹאמַר לָהֶם לְשׁוֹן יָחִיד מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ. וְאָמַר גַּם כֵּן ״אִשָּׁה תְאָרֵשׂ״ וְגוֹ׳, ״בַּיִת תִּבְנֶה״ וְגוֹ׳, סְתָמוֹ בְּיָחִיד מַמָּשׁ.

וּמֵעַתָּה הִרְוַחְנוּ לָמָּה לֹא נֶאֶמְרָה נֶחָמָה בָּהֶם, כִּי לֹא נֶאֶמְרָה נֶחָמָה אֶלָּא בַּקְּלָלָה שֶׁהֵם לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא יַעַזְבֵם לְכַלּוֹתָם וְשֶׁיִּזְכּוֹר לָהֶם בְּרִית אֲבוֹתָם גַּם יִזְכּוֹר הָאָרֶץ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַיְּחִידִים מֵהֶם כִּי יַרְשִׁיעוּ - אֵשׁ תֹּאכְלֵם עַד עוֹלָם. וַהֲלֹא תִּמְצָא שֶׁצִּוָּה ה׳ לְאַבֵּד עִיר מִיִּשְׂרָאֵל וּלְשׂוּמָהּ תֵּל עוֹלָם וְהִיא עִיר הַנִּדַּחַת (דברים יג:יד-יט), וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אָדָם כִּי יַרְשִׁיעַ לַהֲמִיתוֹ בְּבֵית דִּין, וּמַה נֶחָמָה יֵשׁ לָזֶה אַחַר אָבְדוֹ. וְכֵן תִּמְצָא בְּפָרָשַׁת נִצָּבִים כְּשֶׁהִזְכִּיר ה׳ רִשְׁעַת מִשְׁפָּחָה אַחַת וְשֵׁבֶט אָמַר (דברים כט:יט) ״וּמָחָה ה׳ אֶת שְׁמוֹ״ וְגוֹ׳ וְלֹא הִזְכִּיר נֶחָמָתוֹ, וּכְמוֹ כֵן בַּקְּלָלוֹת הָאֲמוּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ לֶהֱיוֹתָם לִיחִידִים מִיִּשְׂרָאֵל.

וְאַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ מַה שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת בְּפָרָשָׁה זוֹ בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּאָמְרוֹ וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם, וְהִתְמַכַּרְתֶּם, כִּי אַחַר שֶׁקָּדַם לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן יָחִיד לֹא הִקְפִּיד לִגְמֹר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כִּי הַדְּבָרִים מוּבָנִים שֶׁעַל רַבִּים שֶׁבַּיְּחִידִים הוּא אוֹמֵר, וְהָעֵד ״לְאֹיְבֶיךָ״ לְשׁוֹן יָחִיד.

וְאִם תֹּאמַר: הָיָה לוֹ לוֹמַר קְלָלוֹת שֶׁבִּבְחֻקּוֹתַי בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְפּוֹל קְלָלוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא יַעֲנִישׁ הַכָּתוּב כָּל הָעוֹנֶשׁ הֶחָמוּר אֶלָּא לִיחִידִים אֲבָל לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל לֹא, אוֹ הֲגַם שֶׁנֹּאמַר שֶׁחֶטְאָם גָּדוֹל וְנִלְמַד מֵעוֹנֶשׁ הַיְּחִידִים אֵין לָנוּ הַבְטָחַת הַנֶּחָמָה שֶׁיִּזְכּוֹר ה׳ אֶת בְּרִית הָאָבוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר קְלָלוֹת שֶׁבִּבְחֻקּוֹתַי לוֹמַר שֶׁגַּם הַכְּלָלוּת יֵעָנְשׁוּ כָּזֶה, וְכִי יֵשׁ לָהֶם נֶחָמָה לְבַל יָפֵר ה׳ בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְשָׁב אֶת שְׁבוּתֵנוּ.

נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁיַּעֲנִישׁ ה׳ עַל בִּטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְעַל הָעוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וְעַל הַמְּבַטֵּל מִצְווֹת עֲשֵׂה. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (מנחות מא.) שֶׁאֵין מַעֲנִישִׁים עַל עֲשֵׂה אֶלָּא בְּעִדָּן רִיתְחָא, יֵשׁ מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן מִילָה וּפֶסַח. גַּם הַמַּסְכִּים בְּדַעְתּוֹ לִכְפּוֹר בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה לְבַל עֲשׂוֹת אוֹתָם - אֶת זֶה יְקַלֵּל ה׳ וִיכִינֵהוּ לְפֻרְעָנוּת כְּכָל הַכָּתוּב.