הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד וְגוֹ׳. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״הָאִישׁ הָרַךְ וְהֶעָנֹג בְּךָ״, וְלָמָּה אָמַר ״בְּךָ״ אַחַר ״הָרַךְ״ וּ״מְאֹד״ אַחַר ״וְהֶעָנֹג״, וְגַבֵּי הָאִשָּׁה אָמַר ״וְהָעֲנֻגָּה״ וְלֹא אָמַר ״מְאֹד״. וְעוֹד, שֶׁלֹּא אָמַר ״הָאִשָּׁה הָרַכָּה בְּךָ״ וְאָמַר סְתָם ״הָרַכָּה בְּךָ״, וְאֵצֶל הָאִישׁ אָמַר ״תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ״, אֲבָל גַּבֵּי הָאִשָּׁה אָמַר ״תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ״ וְלֹא הִזְכִּיר אָחִיהָ. וְגַבֵּי הָאִשָּׁה אָמַר: ״כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר״, וְאֵצֶל הָאִישׁ לֹא הִזְכִּיר זֶה. וְעוֹד קָשֶׁה, מַה עִנְיַן ״תֵּרַע עֵינוֹ״ אוֹ ״עֵינָהּ״ אֶל הָרַכּוּת וְהָעֹנֶג, וְכִי מִלְּתָא דִּפְסִיקָא שֶׁכָּל מְפֻנָּק הוּא טוֹב עַיִן?
וְהַבֵּאוּר הוּא, הָרַכּוּת שֶׁהִזְכִּיר אֵינוֹ רַכּוּת שֶׁל עֹנֶג אֶלָּא רַכּוּת הַלֵּב, כִּי מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן בְּטֶבַע יֵשׁ לוֹ לֵב רַךְ וְלֹא יְאַמֵּץ לְבָבוֹ. עַל כֵּן אָמַר שֶׁהָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ בְּכָל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ לָרְחוֹקִים, הָיָה טוֹב עַיִן וְלִבּוֹ רַךְ לְרַחֵם אֲפִלּוּ ״בְּךָ״, בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו תֵּרַע עֵינוֹ אֲפִלּוּ בְּאָחִיו וְגוֹ׳, וְכֵן הֶעָנֹג מְאֹד שֶׁלֹּא הָיָה אוֹכֵל כִּי אִם לְמַעֲדַנִּים, עַכְשָׁיו יֹאכַל בְּשַׂר בָּנָיו. אֲבָל מִלַּת ״בְּךָ״ לֹא יִצְדַּק עַל זֶה הָאֹפֶן אַחַר ״וְהֶעָנֹג״. וּלְפִי שֶׁכָּל אִישׁ בְּטֶבַע אֵינוֹ בַּעַל תַּעֲנוּג כְּמוֹ הָאִשָּׁה, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהוֹסִיף לְשׁוֹן ״מְאֹד״ אַחַר ״וְהֶעָנֹג״, לוֹמַר דַּוְקָא שֶׁהֶעָנֹג מְאֹד אֲשֶׁר יָצָא מִגֶּדֶר שְׁאָר אֲנָשִׁים, אֶצְלוֹ הַדָּבָר חִדּוּשׁ שֶׁהֶעָנֹג מְאֹד יֹאכַל מִבְּשַׂר בָּנָיו, אֲבָל סְתָם עָנֹג אֵין הַדָּבָר חִדּוּשׁ אֶצְלוֹ שֶׁיֹּאכַל מִבְּשַׂר בָּנָיו, כִּי הָאִישׁ קָשֶׁה בְּטֶבַע, אֲבָל אֵצֶל הָאִשָּׁה הַדָּבָר חִדּוּשׁ אֲפִלּוּ בִּסְתָם עֲנֻגָּה בְּלֹא מְאֹד, שֶׁתֹּאכַל דָּבָר מָאוּס כָּזֶה, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה בְּלָאו הָכֵי רַכָּה בְּטֶבַע רַכּוּת שֶׁל תַּעֲנוּג, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ: ״מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ״, דְּהַיְנוּ רַכּוּת שֶׁל תַּעֲנוּג. אֲבָל מַה שֶּׁכָּתוּב ״הָרַכָּה בְךָ״, הַיְנוּ רַכּוּת שֶׁל עַיִן טוֹבָה כָּאָמוּר. וּלְפִי שֶׁסְּתָם נָשִׁים צָרֵי עַיִן בָּאוֹרְחִים, וְזוֹ יָצְתָה מִגֶּדֶר סְתָם נָשִׁים וְהִיא רַחֲמָנִית, וְדוֹמָה כְּאִלּוּ אֵינָהּ אִשָּׁה אֶלָּא דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים לָהּ, לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״הָאִשָּׁה הָרַכָּה״. וּלְפִי שֶׁהָאִישׁ יֵשׁ בְּיָדוֹ כֹּחַ לִתֵּן מִשֶּׁלּוֹ לְאָחִיו וְלֹא יִתֵּן, עַל כֵּן אָמַר ״תֵּרַע עֵינוֹ בְּאָחִיו״, אֲבָל הָאִשָּׁה רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ רַשָּׁאָה לִתֵּן לְאָחִיהָ כְּלוּם, עַל כֵּן לֹא אָמַר ״תֵּרַע עֵינָהּ בְּאָחִיהָ״. וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן מַהוּ שֶׁאָמַר ״תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ״, אֵיךְ לֹא תִּתֵּן לְאִישָׁהּ, הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלּוֹ וְאֵיךְ לֹא תִּתֵּן לוֹ? עַל זֶה אָמַר: ״כִּי תֹאכְלֵם בַּסָּתֶר״, שֶׁתַּסְתִּיר מִן בַּעְלָהּ הָאֲכִילָה, אֲבָל הַנְּתִינָה לְאָחִיהָ הִיא מְפַחֶדֶת פֶּן יִתְגַּלֶּה הַדָּבָר, וְאוּלַי אָחִיהָ עַצְמוֹ יְגַלֶּה אַחַר כָּךְ, כִּי אֵין דָּבָר נִסְתָּר עַל יְדֵי אַחֵר.
