מִתֵּ֣ת ׀ לְאַחַ֣ד מֵהֶ֗ם מִבְּשַׂ֤ר בָּנָיו֙ אֲשֶׁ֣ר יֹאכֵ֔ל מִבְּלִ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ כֹּ֑ל בְּמָצוֹר֙ וּבְמָצ֔וֹק אֲשֶׁ֨ר יָצִ֥יק לְךָ֛ אֹיִבְךָ֖ בְּכׇל־שְׁעָרֶֽיךָ׃

המשך הקללה: אותו איש רך ימנע לתת אף לאחד מבני משפחתו מבשר בניו אשר יאכל, מבלי שהשאיר לו כל דבר, ״במצור ובמצוק אשר יציק לך אֹיבך בכל שעריך״. אבן עזרא מבאר ש״בכל שעריך״ פירושו בכל מקום. הפסוק ממשיך את התיאור מן הפסוק הקודם: הרעב הקיצוני במצור מביא את האדם המעודן לאכול את בשר בניו, ולסרב לחלוק ממנו אף עם קרוביו, מרוב שאין לו מה לאכול. חוסר הנכונות לחלוק אף פירור מבטא את שיא ההידרדרות: הרעב מוחק כל רגש של נדיבות ואחווה, אף בין בני משפחה אחת. הפסוק מדגיש שהמצוק פוגע בכל שערי הארץ, ושהזוועה הזו אינה מקרית אלא מקיפה.