וְהִפְלָ֤א יְהֹוָה֙ אֶת־מַכֹּ֣תְךָ֔ וְאֵ֖ת מַכּ֣וֹת זַרְעֶ֑ךָ מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וׇחֳלָיִ֖ם רָעִ֥ים וְנֶאֱמָנִֽים׃

והפלא ה' את מכתך. מֻפְלָאוֹת וּמֻבְדָּלוֹת מִשְּׁאָר מַכּוֹת:

ונאמנות. לְיַסֶּרְךָ, לְקַיֵּם שְׁלִיחוּתָן:

וְיַפְרַשׁ יְיָ יָת מְחָתָךְ וְיָת מָחַת בְּנָיךְ מָחָן רַבְרְבָן וּמְהֵימְנָן וּמַכְתְּשִׁין בִּישִׁין וּמְהֵימְנִין

מכתך. לשון יחיד עם רבים מורכבת וכן ועדותי זו אלמדם:

טעם והפלא. להיות דבר מופלא שלא נראה ולא נשמע כמוהו:

ונאמנים. שלא יסורו:

ונאמנים - ארוכים ומקוימים, כמו: לדור ודור אמונתך, ותקעתיו יתד במקום נאמן.

והפלא באל״‎ף.

רעים ונאמנים ארוכים ומקוימים כמו ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, וכן ותקעתיו יתד במקום נאמן שתרגם יונתן באתר קיים.

מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים. אָמְרוֹ נֶאֱמָנִים נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיַּעֲשׂוּ לָהֶם רְפוּאָה טִבְעִית שֶׁיּוּסְרוּ בָּהּ, אַף עַל פִּי כֵן נֶאֱמָנִים בִּשְׁלִיחוּתָם, מֵהֶם לֹא יָזוּעוּ, עַד בֹּא דְּבַר ה׳ לָסוּר מִמֶּנּוּ.