וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃

וְלָא עִמְכוֹן בִּלְחוֹדֵיכוֹן אֲנָא גְזַר יָת קְיָמָא הָדָא וְיָת מוֹמָתָא הָדָא

ולא אתכם לבדכם. רק עמכם ועם הבאים אחריכם שהם בניכם ובני בניכם:

וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ׳. רֹב הַמְפָרְשִׁים נִתְקַשּׁוּ מְאֹד בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁהָיְתָה עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם שֶׁלֹּא הָיוּ בָּעוֹלָם עֲדַיִן, וְאֵיךְ יִכָּנְסוּ בִּבְרִית הַשְּׁבוּעָה. וְשֹׁרֶשׁ קֻשְׁיָא זוֹ תִּמְצָא בָּעֲקֵדָה, וְנִמְשַׁךְ אַחַר דַּעְתּוֹ גַּם מהרי״א וּשְׁאָר מְפָרְשִׁים. וְדַעַת רז״ל (תנחומא נצבים ג) שֶׁכָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעֲתִידִין לְהִבָּרְאוֹת הָיוּ שָׁם. וְיֵשׁ שֶׁדִּקְדְּקוּ זֶה מִשִּׁנּוּי הַלָּשׁוֹן שֶׁבַּפָּסוּק: ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם״, וְלֹא אָמַר ״וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה׳״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בִּנְשָׁמוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם פֹּה עִמָּנוּ מִכָּל מָקוֹם הֵם עוֹמְדִים לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד תַּחַת כִּסֵּא כָּבוֹד, כַּמַּלְאָכִים שֶׁנִּקְרְאוּ עוֹמְדִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ג ז): ״וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה״. גַּם נִרְאֶה לְדַקְדֵּק זֶה מִלְּשׁוֹן ״עִמָּנוּ״, כִּי הֲוָה לֵהּ לְמֵימַר ״וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה הַיּוֹם״, אֶלָּא לְדַקְדֵּק מִזֶּה שֶׁדַּוְקָא עִמָּנוּ אֵינֶנּוּ אֲבָל יֶשְׁנוֹ עִם ה׳ וְעוֹמֵד לְפָנָיו. וּמַה שֶׁהִקְשׁוּ: וְכִי יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעַ אֶת הַנְּשָׁמָה? מָצִינוּ דֻּגְמָא לָזֶה שֶׁאָמְרוּ רז״ל בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (ל:), שֶׁבְּיוֹם הַלֵּדָה מַשְׁבִּיעִין אֶת הָאָדָם: הֱוִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע וְכוּ׳.

וְנִרְאֶה כִּי כָל מֶשֶׁךְ הַפְּסוּקִים מְדַבְּרִים מֵעִנְיַן זֶה, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת מַה שֶּׁאָמַר ״כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ״ וְגוֹ׳, וְכֵן שְׁנֵי פְּעָמִים ״פֶּן״ לָמָּה לִי, ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ״, ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה״, לְעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ, אֶלָּא שֶׁבָּא לִתֵּן טַעַם לָמָּה יִצְטָרֵךְ לְהַשְׁבִּיעַ הַבָּנִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלְדוּ, עַל כֵּן אָמַר דֶּרֶךְ מַשָּׂא וּמַתָּן: ״כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״, וְשָׁם הָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וַיִּפְדֵּנוּ ה׳ מִשָּׁם עַל מְנָת שֶׁנְּקַבֵּל עָלֵינוּ מִצְוֹת ה׳, אֲבָל בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא נִפְדּוּ יִטְעֲנוּ: לָמָּה נְקַבֵּל עָלֵינוּ עֹל מִצְוֹתָיו, כִּי אוֹתָנוּ לֹא פָּדָה ה׳. עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת בְּנֵיכֶם בִּבְרִית. וְאִם תֹּאמְרוּ: אִם כֵּן לָמָּה יִצְטָרֵךְ לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָנוּ, הֲלֹא דִּין יֵשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ כִּי עַל מְנָת כֵּן פָּדָה אוֹתָנוּ. עַל זֶה אָמַר: ״וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם״ וְגוֹ׳, וַהֲרֵי שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ, כִּי מִצַּד שֶׁיָּשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעֵנוּ, אֲבָל מִצַּד שֶׁרְאִיתֶם שִׁקּוּצֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְתוֹכָם, יֵשׁ לָחוּשׁ ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״ וְגוֹ׳, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעָם.

וְאִם תֹּאמְרוּ: אִם כֵּן הָדְרָא קוּשְׁיָא לְדוּכְתַּהּ, כִּי בִּשְׁלָמָא אוֹתָנוּ הוּצְרַךְ לְהַשְׁבִּיעֵנוּ כִּי רָאִינוּ שִׁקּוּצֵי הַגּוֹיִם וְיֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן נֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם, אֲבָל בָּנֵינוּ אֲשֶׁר לֹא רָאוּ הַשִּׁקּוּצִים הָהֵם לָמָּה יִזְנוּ אַחֲרֵיהֶם? עַל זֶה אָמַר: ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה״, כִּי בֶּאֱמֶת הַבָּנִים הַנּוֹלָדִים מִצַּד עַצְמָם אֵין בֵּית מֵחוּשׁ שֶׁיֵּלְכוּ אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה כִּי לֹא רָאוּ אוֹתָהּ מֵעוֹלָם, אֲבָל יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמִּשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָקַט טִינָא בְּלִבּוֹ וּמַעֲשֵׂה אָבוֹת יִרְשׁוּ בָנִים, כִּי טֶבַע הַבֵּן נִמְשָׁךְ אַחַר הָאָב כְּמוֹ הָעָנָף שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַשֹּׁרֶשׁ. עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעַ גַּם הַבָּנִים עַל זֶה. וּבְזֶה מְיֻשָּׁב הֵיטֵב שְׁנֵי ״פֶּן״ אֵלּוּ, כִּי ״פֶּן״ רִאשׁוֹן קָאֵי עַל הָאָבוֹת אֲשֶׁר רָאוּ שִׁקּוּצֵי הָעַמִּים פֶּן יֵלְכוּ אַחֲרֵיהֶם, ״פֶּן״ שֵׁנִי קָאֵי עַל הַבָּנִים הַנּוֹלָדִים, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאוּ שִׁקּוּצֵי הָעַמִּים מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיְּקַבְּלוּ טֶבַע הַשֹּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ הָאָבוֹת שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ מַר פֹּרֶה רֹאשׁ.

אוֹ יוּכַל לוֹמַר שֶׁכָּל הַסִּפּוּר, מִן ״כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם״ עַד ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ״ וְגוֹ׳ הַכֹּל נְתִינַת טַעַם עַל הָאָבוֹת, כִּי יֹאמַר: מֵאַחַר שֶׁיְּשַׁבְתֶּם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וִיצָאתֶם מִשָּׁם, וְלֹא הָיָה יְכֹלֶת בֵּאלֹהֵי מִצְרַיִם לְהַצִּיל אֶת מִצְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ עֲבַרְתֶּם בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא נָתַן לָכֶם ה׳ רְשׁוּת לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, הִנֵּה בָּזֶה תָּבוֹאוּ לִידֵי טָעוּת, לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ נַעֲשָׂה דִּין בֵּאלֹהֵי מִצְרַיִם וְלֹא בֵּאלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם בְּתוֹכָם, לְפִי שֶׁאֱלֹהֵיכֶם חָזָק מֵאֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֲבָל לֹא מֵאֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּתוֹכָם, וְתֹאמְרוּ כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא יְכָלְתֶּם לַעֲשׂוֹת כְּלוּם לְאוֹתָן הַגּוֹיִם, כִּי אֱלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם לְהַצִּילָם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְגוֹ׳ כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם״, בְּמִלַּת ״עִמָּהֶם״ חָתַם כָּל טָעוּתָם כִּי יֹאמְרוּ שֶׁאֱלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם לְהַצִּילָם, וְאִלּוּ לֹא יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא הָיָה הַטָּעוּת חָזָק כָּל כָּךְ, כִּי אוּלַי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַנֵּא בֵּאלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים עַל כֵּן אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁבֵּאלֹהֵי מִצְרַיִם עָשָׂה שְׁפָטִים וְלֹא בֵּאלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּתוֹכָם, מִתּוֹךְ זֶה אַתֶּם קְרוֹבִים לָבוֹא לִידֵי טָעוּת לוֹמַר שֶׁאֱלֹהֵי הָעַמִּים עִמָּהֶם לְהַצִּילָם. וְאַחַר כָּךְ אָמַר כְּנֶגֶד הַבָּנִים: ״פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳ כִּי אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְלֹא אִתְּכֶם״ וְגוֹ׳ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ״ וְגוֹ׳ שֶׁהֵם אוֹתָם שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם ״וְאֵת אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, וּמוּבָן הַדָּבָר שֶׁלֹּא אִתָּם לְבַדָּם הוּא כּוֹרֵת וְגוֹ׳. אָכֵן כַּוָּנַת הַכְּתוּבִים הוּא שֶׁבָּא לְחַיְּבָם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם הַבְּרִית וְהָאָלָה וְעַל זַרְעָם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם עַד עוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם פֵּרוּשׁ לְחַיֵּב אֶתְכֶם לְבַד אֲנִי כּוֹרֵת אֶלָּא בֵּין אוֹתָם שֶׁהֵם עִמָּנוּ בֵּין אוֹתָם וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא ״אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וְאֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אָנֹכִי כּוֹרֵת״ לֹא הָיָה נִשְׁמָע אֶלָּא שֶׁה׳ מְחַיֵּב גַּם הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם אֲבָל אֵינוֹ מְחַיֵּב אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ עוֹמֵד שָׁם עַל זַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, וּמֵאָמְרוֹ ״לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם״ גִּלָּה כַּוָּנָתוֹ שֶׁבָּאָלָה עַצְמָהּ שֶׁכּוֹרֵת עִם הָעוֹמְדִים שָׁם מוֹסִיף לְחַיְּבָם עַל הַדּוֹרוֹת. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא לֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אֲנִי מְחַיֵּב עַל הָאָמוּר אֶלָּא אַף עַל דּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם, וְזֶה לֹא הָיָה נִשְׁמָע אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא ״אֶת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וְאֵת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אָנֹכִי כּוֹרֵת בְּרִית״, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהֵם דִּבְרֵי ה׳ עַל הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם לֹא שֶׁיִּתְחַיְּבוּ הָעוֹמְדִים שָׁם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם בְּעַד הַבָּנִים.