וַיִּחַר־אַ֥ף יְהֹוָ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַהִ֑וא לְהָבִ֤יא עָלֶ֙יהָ֙ אֶת־כׇּל־הַקְּלָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֥פֶר הַזֶּֽה׃

״ויחר אף ה׳ בארץ ההוא, להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה״. הפסוק דל בפירושים, ואונקלוס מתרגמו כפשוטו: חרה אף ה׳ בארץ להביא עליה את כל הקללות הכתובות. הפסוק ממשיך את התשובה לתמיהת הגויים: בעקבות עבודת האלילים, חרה אף ה׳ והביא על הארץ את כל הקללות המפורטות בתורה. הפסוק סוגר את מעגל הסיבה והתוצאה: עזיבת הברית ועבודה זרה הביאו על חרון אף ה׳, וזה הביא את הקללות והחורבן. הקללות אינן מקריות אלא ביטוי ישיר לזעם האלוקי על בגידת העם. הפסוק מדגיש שהחורבן הוא מימוש מדויק של האזהרות הכתובות בתורה - כל שהובטח בקללות אכן בא, בעקבות מעשי העם.