וַיֵּלְכ֗וּ וַיַּֽעַבְדוּ֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם אֱלֹהִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְלֹ֥א חָלַ֖ק לָהֶֽם׃

״וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם, אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם״. רש״י מבאר ש״לא ידעם״ - לא ידעו בהם גבורת אלהות, ו״ולא חלק להם״ - לא נתנם לחלקם; ומביא את תרגום אונקלוס ״ולא אוטיבא להון״ - לא היטיבו להם שום טובה. הפסוק ממשיך את התשובה לשאלת הגויים: החורבן בא מפני שהעם הלך ועבד אלהים אחרים והשתחווה להם - אלים שאין בהם ממש ולא היטיבו להם דבר. חומרת החטא כפולה: לא זו בלבד שעזבו את ה׳, אלא פנו לעבוד אלילים חסרי כל ערך וכוח. התורה מדגישה את האבסורד שבעבודה זרה: העם נטש את ה׳ שהיטיב עמו, ופנה לאלים ״אשר לא ידעום״ - שאין להם כל קשר עמו ולא הועילו לו מעולם.