וַנִּקַּ֞ח בָּעֵ֤ת הַהִוא֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מִיַּ֗ד שְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִנַּ֥חַל אַרְנֹ֖ן עַד־הַ֥ר חֶרְמֽוֹן׃

בעת ההיא לקחו ישראל את הארץ מיד שני מלכי האמורי שבעבר הירדן, מנחל ארנון עד הר חרמון. רש״י מבאר שהמילה ״מיד״ פירושה ״מרשות״, כלומר מן השליטה והבעלות שהיתה למלכי האמורי על הארץ. הפסוק מסכם את היקף הכיבוש הגדול: ארץ שלמה מקצה לקצה, מנחל ארנון בדרום ועד הר חרמון בצפון, שנלקחה משני המלכים סיחון ועוג. התיאור מדגיש את גודל ההישג של ישראל, שהשתלטו על שטח נרחב בעבר הירדן המזרחי, שהיה עד אז בשליטת שני מלכים אדירים.