וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבׇר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃

״ולא מעבר לים הוא, לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אֹתה ונעשנה״. אבן עזרא מבאר ש״מעבר לים״ הוא פירוש למילה ״רחוקה״, וייתכן שהוא הים הגדול שאין אדם יכול להיכנס ברוחבו מפני חשכת המים. חזקוני מבאר גם הוא שזה הים הגדול שאין אדם יכול לעברו דרך רוחבו מפני חשכת המים. הפסוק משלים את הבהרת נגישות התורה: היא אינה מעבר לים, כלומר אינה במקום מרוחק שאי אפשר להגיע אליו. אין צורך שמישהו יחצה ימים כדי להביאה. הרעיון: התורה אינה נמצאת במרחק בלתי עביר. יחד עם הפסוק הקודם (״לא בשמים״), הכתוב שולל כל תירוץ של מרחק - לא למעלה בשמים ולא הרחק מעבר לים. התורה קרובה ונגישה, ואין דרך להתחמק מקיומה בטענה שהיא רחוקה מדי מהישג ידו של האדם.