כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ {ס}

״כי קרוב אליך הדבר מאֹד, בפיך ובלבבך לעשֹתו״. רש״י מבאר שהתורה ניתנה לכם בכתב ובעל פה. אבן עזרא מבאר ש״בפיך ובלבבך״ - כל המצוות עיקרן בלב, ויש מהן זכר בפה לחיזוק הלב, ויש מעשה כדי שייזכר בפה. הפסוק חותם את קטע נגישות התורה במסקנה חיובית: הדבר קרוב מאוד אל האדם - בפיו ובלבו לעשותו. לאחר ששלל את הטענות שהתורה רחוקה (בשמים או מעבר לים), מדגיש הכתוב שהיא נמצאת בתוך האדם עצמו. הרעיון: קיום התורה תלוי בשלושה - בפה (הדיבור והלימוד), בלב (הכוונה והרצון), ובמעשה. כל אלה בהישג ידו של כל אדם. אין תירוץ להתחמקות: התורה אינה חיצונית ורחוקה, אלא פנימית וקרובה, וכל הנדרש הוא לרצות לקיימה ולעשותה בפועל.