לְאַהֲבָה אֶת ה׳ וְגוֹ׳. מַאֲמָר זֶה סָמוּךְ עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, שֶׁאָמַר ״לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ״, וְגָמַר אוֹמֶר ״לְאַהֲבָה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁטַּעַם חֵפֶץ בַּחַיִּים הוּא לְאַהֲבָה אֶת ה׳ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וְגוֹ׳, וְנָתַן טַעַם ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ״, כִּי מַה לָאָדָם חַיִּים אִם לֹא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעֲשִׂיַּת רְצוֹנוֹ הִיא תְּסוֹבֵב שֶׁיִּדְבַּק הָאָדָם בְּקוֹנוֹ, כְּאָמְרוֹ ״וּלְדָבְקָה בוֹ״, וְזֶה הוּא עַצְמוֹ הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֹרֶךְ יָמִים לָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״.
וְאָמְרוֹ לָשֶׁבֶת עַל וְגוֹ׳. כְּאִלּוּ אָמַר וְלָשֶׁבֶת וְגוֹ׳, וְדָבָר זֶה גַּם כֵּן הוּא מֵהַשָּׂגַת הַשְּׁלֵמוּת, כִּי יְשִׁיבַת הָאָרֶץ הִיא מִצְוָה כּוֹלֶלֶת כָּל הַתּוֹרָה. צֵא וּלְמַד מִמַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא.) שֶׁכָּל הַהוֹלֵךְ בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ חַיִּים.
חסלת פרשת נצבים