וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

וַאֲזַל מֹשֶׁה וּמַלִיל יָת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין עִם כָּל יִשְׂרָאֵל

וילך. הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו וחזק לבם בדברי יהושע על כן כתוב אחריו ואתה תנחילנה אותם ולפי דעתי כי אז ברך השבטים ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב:

וילך משה כאשר השלים כל דבריו אז הלכו כל הנצבים לפניו והטף והנשים איש לאהליו ולא הוצרך הכתוב להזכיר זה כי כבר אמר (לעיל כט ט יא) אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם וגו' לעברך בברית ה' אלהיך ואחר עברם בברית ילכו מפניו ויאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל לכבדם כמי שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו:

וילך משה. התעורר לזה כמו וילך איש מבית לוי. וילך ויעבוד ודומיהם. וזה שאחר שהשלים עניני כריתת הברית התעורר לנחם את ישראל על מיתתו כדי שלא יערבבו שמחת הברית הראויה להם להורות על היותם מקבלים הברית בשמחה על דרך ישמח ישראל בעושיו כאמרו וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך:

וילך משה מאהל מועד שהיה דר שם שנאמר והחונים לפני משכן ה׳‎ משה ואהרן ובניו. והלך לו אצל כל שבט ושבט להודיעם כי הוא מת ולא יפחדו אך יחזקו לבם בדברי יהושע, ולמה הוצרך לטרוח וללכת אחריהם היה לו לכנסם בחצוצרות שעשה משה, אלא אמר ר׳‎ יהושע דסכנין משום ר׳‎ לוי חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה משה למות גנזן הקב״‎ה שלא יהא משה תוקע בהן והם באין אצלו לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות.

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. כָּל הַמְפָרְשִׁים נִדְחֲקוּ בַּהֲלִיכָה זוֹ, כִּי לֹא פֹרַשׁ לְהֵיכָן הָלַךְ. וְלִי נִרְאֶה לְפָרֵשׁ אוֹתָהּ בִּשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, לְפִי שֶׁרָצָה מֹשֶׁה לוֹמַר ״לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבֹא״, וּמִלַּת ״לֹא אוּכַל״ יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי פָּנִים: אוֹ לֹא אוּכַל מַמָּשׁ מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת, אוֹ לֹא אוּכַל אֵינִי רַשַּׁאי, מִלְּשׁוֹן ״לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״ (דברים יב יז). וּבֶאֱמֶת שֶׁכָּאן פֵּרוּשׁוֹ: אֵינִי רַשַּׁאי עוֹד לָצֵאת וְלָבֹא, לְפִי שֶׁכְּבָר נִתְּנָה הָרְשׁוּת לִיהוֹשֻׁעַ. וְהָיָה מֹשֶׁה יָרֵא פֶּן יָבִינוּ יִשְׂרָאֵל ״לֹא אוּכַל״ כְּמַשְׁמָעוֹ, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לָלֶכֶת לָבֹא וְלָצֵאת לִפְנֵיהֶם כְּפַעַם בְּפַעַם, מֶה עָשָׂה מֹשֶׁה? הָלַךְ לִפְנֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי בָּזֶה הֶרְאָה לָהֶם כִּי כְּכֹחוֹ אָז כֵּן עַתָּה לָלֶכֶת וְלָצֵאת וְלָבֹא לִפְנֵיהֶם, וְאָז יָבִינוּ מֵעַצְמָם מַאֲמַר ״לֹא אוּכַל״ שֶׁכַּוָּנָתוֹ אֵינִי רַשַּׁאי. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, שֶׁהָלַךְ בִּפְנֵי כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת לְהַרְאוֹתָם שֶׁהוּא יָכוֹל לָלֶכֶת אֲבָל אֵינוֹ רַשַּׁאי. וּמִטַּעַם זֶה אָמַר לָהֶם: ״בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם״, וְאַף עַל פִּי כֵן כְּכֹחִי אָז כֵּן עַתָּה, כִּי בְּכָל הַיָּמִים הַלָּלוּ לֹא סָר כֹּחִי, וְזֶה מוֹפֵת שֶׁיָּכוֹל אֲנִי אֲבָל אֵינִי רַשַּׁאי. וּבְדֶרֶךְ זֶה יֵשׁ לוֹמַר ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״ גַּם לְדָבָר אַחֵר שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לֹא אוּכַל לָצֵאת וְלָבֹא בִּדְבַר הֲלָכָה, עַל כֵּן ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, שֶׁהָלַךְ לִפְנֵיהֶם בִּדְבַר הֲלָכָה וְתוֹרָה, וּבָזֶה הֶרְאָה לָהֶם שֶׁכְּכֹחוֹ אָז כֵּן עַתָּה בִּדְבַר הֲלָכָה, וְיָכוֹל אֲבָל אֵינוֹ רַשַּׁאי, כִּי נִתְּנָה הָרְשׁוּת לִיהוֹשֻׁעַ, וּבְהֶכְרֵחַ נִסְתְּמוּ מִמֶּנּוּ מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה, וּסְתִימָה זוֹ שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי כָּאָמוּר.

הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁרָצָה מֹשֶׁה לְזָרְזָם עַל הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר עִקָּרָהּ בִּדְבָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יד ג): ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל״, וּמִדְּקָאָמַר אַחַר כָּךְ: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם״, אִם כֵּן דִּבּוּר רִאשׁוֹן לְהֵיכָן אֲזַל? אֶלָּא שֶׁהוּא דִבּוּר קָשֶׁה שֶׁל מוּסָר, וְלָכֵן אֲמָרוֹ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהָשִׁיב יָבֹא וְיָשִׁיב, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל״ (דברים א א). וְכֵן כָּאן אָמַר לְכוּלָּם עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה הַתְּלוּיָה בִּדְבָרִים, וּלְפִי שֶׁאֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ לְעוֹלָם, וְכָל חוֹטֵא וְרַב מֶרִי לְעוֹלָם לֹא יֵלֵךְ הוּא אֶל הֶחָכָם הָרוֹפֵא לְבַקֵּשׁ תְּרוּפָה לְמַחֲלָתוֹ בְּחֹלִי הַנֶּפֶשׁ, וְהַלְוַאי שֶׁיִּשְׁמַע בְּקָרְאוֹ אֵלָיו הֶחָכָם הַהוֹלֵךְ אֵלָיו וּמְדַבֵּר עַל לִבּוֹ לְפַתּוֹתוֹ עַל דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, עַל כֵּן אָמַר ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, שֶׁהוּא הָלַךְ מֵאֹהֶל לְאֹהֶל אֶל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְהָיָה מְדַבֵּר עַל לִבּוֹ ״אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״, הַיְנוּ עִנְיְנֵי הַתְּשׁוּבָה הַתְּלוּיָה בִּדְבָרִים. וְהוּא מוּסָב עַל מַה שֶּׁכָּתוּב לְמַעְלָה: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ״, דְּהַיְנוּ עִנְיַן ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים״.

וְאוּלַי הוּא עִנְיַן הַשָּׁלוֹם, שֶׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״ (תהלים לד טו), כִּי הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ כִּשְׁאָר הַמִּצְווֹת, כִּי כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת כְּצִיצִית וּמְזוּזָה וְחַלָּה - אִם תָּבֹא לְיָדְךָ אַתָּה מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹתָהּ, אֲבָל אֵין אַתָּה מְחֻיָּב לְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ. אֲבָל הַשָּׁלוֹם אַתָּה מְחֻיָּב לְחַזֵּר אַחֲרָיו (ויק״ר ט ט). וְיֵשׁ לִתֵּן טַעַם בַּדָּבָר, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַשָּׁלוֹם יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְיָבוֹא עַל נָכוֹן אִם נֹאמַר שֶׁשָּׁלוֹם זֶה הוּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעַל כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו מִשְּׁנֵי צְדָדִים: אִם מִצַּד שֶׁהַחוֹטֵא לֹא יָשִׂים אָשָׁם בְּנַפְשׁוֹ לְעוֹלָם וְאֵינוֹ רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה חוֹבָתוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ אַתָּה לַחֲזוֹר אַחֲרָיו כִּי לֹא יַחֲזוֹר הוּא אַחֲרֶיךָ; אִם מִצַּד שֶׁאַתָּה צָרִיךְ אֶל זֶה הַשָּׁלוֹם, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (יומא פו:): גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁיָּחִיד עֲשָׂאָהּ מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ה): ״אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ״. אִם כֵּן שָׁלוֹם זֶה הוּא לַהֲנָאָתְךָ, דִּין הוּא שֶׁתַּחֲזוֹר אַתָּה אַחֲרָיו.

וְאַף אִם הַשָּׁלוֹם כִּפְשׁוּטוֹ בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ גָּדוֹל אֶל הַתְּשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁבִים רַבִּים, כִּי בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל כִּי אִם תְּשׁוּבַת הָרַבִּים, וְיָחִיד אֵימָתַי? בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה דַּוְקָא, עַל כֵּן נֶאֱמַר (ישעיה נז יט): ״שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב״. כִּי מִי שֶׁהוּא רָחוֹק וְנִתְקָרֵב צָרִיךְ לִשְׁנֵי שְׁלוֹמוֹת אֵלּוּ, הֵן שָׁלוֹם בֵּינוֹ וּבֵין אֱלֹהָיו, הֵן שָׁלוֹם בֵּינוֹ לְרֵעֵהוּ, וְאָז ״אָמַר ה׳ וּרְפָאתִיו״. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁלוֹם זֶה הַמְּסַבֵּב הַתְּשׁוּבָה חַיָּב כָּל אָדָם לְחַזֵּר אַחֲרָיו, כָּךְ עָשָׂה מֹשֶׁה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, כִּי הוּא הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם וְזֵרְזָם עַל הַתְּשׁוּבָה וְעַל הַדְּרָכִים הַמְּסַבְּבִים הַתְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ הַשְּׁנֵי שְׁלוֹמוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ. וּשְׁנֵיהֶם נִכְלְלוּ בְּאָמְרוֹ: ״וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״, הֵן דִּבְרֵי וִדּוּי בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, הֵן דִּבְרֵי פִּיּוּס בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי עַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר: ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה׳״.

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה. צָרִיךְ לָדַעַת לְהֵיכָן הָלַךְ, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם שֶׁהָלַךְ לְמִשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא, וְהַמְּפָרְשִׁים אָמְרוּ (עיין רמב״ן ורבינו בחיי) שֶׁהָלַךְ מִמַּחֲנֵה לְוִיָּה לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כְּאָדָם הַנִּפְטָר מֵחֲבֵירוֹ, וְהַכָּתוּב סָתוּם הוּא, וְאֵין מִמֶּנּוּ הֶכֵּר לְאֶחָד מֵהַדְּרָכִים. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מִי הֵעִיר אֶת רוּחַ מֹשֶׁה לָדַעַת שֶׁמָּלְאוּ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וַהֲלֹא אָמְרוּ בַּגְּמָרָא (שבת ל.) שֶׁאֵין מוֹדִיעִין לָאָדָם יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וּמִי הוֹדִיעוֹ לְמֹשֶׁה?

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר הקדוש חלק א׳ רי״ח.) שֶׁאָמְרוּ כִּי אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם הַפְּטִירָה נִשְׁמַת הָאָדָם הוֹלֶכֶת מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרוֹ (שיר השירים ד:ו) ״וְנָסוּ הַצְּלָלִים״, וּמְבַקֶּרֶת מְקוֹם חֲנָיָּתָהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, וְהַצַּדִּיקִים יַכִּירוּ בַּדָּבָר, וְצֵא וּלְמַד מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהִכִּיר בְּרַבִּי יִצְחָק כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (שם).

וְאָמְרוּ עוֹד כִּי הַשֵּׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל הֵם שְׁמוֹת הַנְּשָׁמוֹת. וּכְבָר הַעִירוֹתִי בָּזֶה בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״ (משלי י:ז), וּכְמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (זוהר חדש רות פד,ג) שֶׁאֵין הָרְשָׁעִים זוֹכְרִים אֶת שְׁמָם. וְהַטַּעַם הוּא כִּי הָרָשָׁע אֵין לוֹ נֶפֶשׁ, וּכְמוֹ שֶׁרָמוּז בַּפָּסוּק ״וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה״ (משלי כג:ב), הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָרָשָׁע אֵינוֹ בַּעַל נֶפֶשׁ, כִּי נִשְׁבֵּית הִיא מִמֶּנּוּ, וְלָזֶה אֵין הָרְשָׁעִים מַכִּירִים אֶת שְׁמָם, כִּי אֵינָם בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ בַּעֲלַת הַשֵּׁם.

וְכָאן אָמַר ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, פֵּרוּשׁ רוּחַ הַחַיִּים שֶׁבּוֹ שֶׁתִּקָּרֵא מֹשֶׁה, הָלְכָה כַּסֵּדֶר הָרָגִיל לְמִי שֶׁמַּגִּיעַ קִצּוֹ. וְכִנָּה לְנַפְשׁוֹ לְשׁוֹן זָכָר, כִּי הוּא סִימָן לְגוֹדֶל הַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּמַדְרֵגַת זָכָר. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב בְּמַה שֶׁאָמַר ״וַיְדַבֵּר אֶת״ וְגוֹ׳, שֶׁהִרְגִּישׁ בַּהֲלִיכָתָהּ וְהִכִּיר שֶׁהִגִּיעַ קִצּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, כְּאָמְרוֹ ״בֶּן מֵאָה וְגוֹ׳ אָנֹכִי הַיּוֹם״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יג:) הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי.

וְאִם תֹּאמַר: מִנַּיִן יָדַע מֹשֶׁה בְּדִיּוּק יוֹם הַמִּיתָה? הֲלֹא אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי מִיּוֹם שֶׁיָּנוּסוּ הַצְּלָלִים עַד יוֹם הַמִּיתָה הֵם אַרְבָּעִים יוֹם, וּמִי יוֹדֵעַ הַדְּבָרִים יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה, וְהִשְׂכִּיל וְיָדַע יוֹם קִצּוֹ, וְהַכָּרָה כָּזוֹ מֻשֶּׂגֶת הִיא לִגְדוֹלֵי עוֹלָם, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל״ (בראשית מז:כט):

וַיְדַבֵּר אֶת (כָּל) הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״אֶת (כָּל) הַדְּבָרִים״, לְהָעִיר שֶׁהֲגַם שֶׁהִגִּיעַ יוֹם פְּטִירָתוֹ, כְּאָמְרוֹ ״אָנֹכִי הַיּוֹם״, פֵּרוּשׁ הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה בּוֹ כֹּחַ הַיָּכוֹל דַּבֵּר כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מִכָּאן וְעַד סוֹף הַסֵּפֶר, מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּזוּלָתוֹ עֲשׂוֹת כֵּן, בֵּין בַּכֹּחַ הַגּוּפִיִּי בֵּין בְּכֹחַ הַשֵּׂכֶל.