וְנָתַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥ת כׇּל־הָאָל֖וֹת הָאֵ֑לֶּה עַל־אֹיְבֶ֥יךָ וְעַל־שֹׂנְאֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר רְדָפֽוּךָ׃

״ונתן ה׳ אלהיך את כל האלות האלה על אֹיביך ועל שֹנאיך אשר רדפוך״. הפסוק דל בפירושים, ואונקלוס מתרגמו כפשוטו: ה׳ יתן את כל הקללות על אויבי ישראל ושונאיהם שרדפו אותם. הפסוק מבשר על היפוך הגורל: הקללות שהיו על ישראל יופנו כעת אל אויביהם ורודפיהם. לאחר התשובה והגאולה, מי שהרע לישראל בגלותם יישא את הפורענות. זו נחמה נוספת: לא רק שישראל נגאלים, אלא שהצדק נעשה עם מי שרדפם וציערם. הפסוק מבטא את התהפכות היוצרות: העם המדוכא נגאל, והמדכאים נענשים. הקללות אינן נעלמות אלא עוברות אל אלה שבחרו ברשע ורדפו את ישראל. בכך משלימה הגאולה את מעגל הצדק האלוקי.