וַיְצַ֞ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וַיֹּ֘אמֶר֮ חֲזַ֣ק וֶאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבִיא֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לָהֶ֑ם וְאָנֹכִ֖י אֶהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ׃

ה׳ מצווה את יהושע בן נון ואומר: חזק ואמץ, כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם, ואנוכי אהיה עמך. רש״י מבאר שהציווי מוסב כלפי מעלה, אל השכינה, כמו שמפורש ״אל הארץ אשר נשבעתי להם״, כלומר ה׳ הוא המצווה. חזקוני מוסיף שהקדוש ברוך הוא ציוהו, ומבאר מדוע כאן נאמר ״כי אתה תביא״ בלשון יחיד: כיוון שלא היו ישראל שם, לא הוצרך לחלוק להם כבוד כמו קודם. הבטחת ה׳ ״ואנוכי אהיה עמך״ מעניקה ליהושע את הביטחון להנהיג את העם אל הארץ.