וְעָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לְסִיח֥וֹן וּלְע֛וֹג מַלְכֵ֥י הָאֱמֹרִ֖י וּלְאַרְצָ֑ם אֲשֶׁ֥ר הִשְׁמִ֖יד אֹתָֽם׃

משה מבטיח שה׳ יעשה לגויים היושבים בארץ כשם שעשה לסיחון ולעוג, מלכי האמורי, שאותם השמיד לגמרי. לפי הפשט, זוהי חיזוק לדברי החיזוק שקדמו: כשם שראו ישראל בעיניהם את מפלת שני המלכים הגדולים שישבו בעבר הירדן, כך יוכל העם לבטוח שה׳ ילחם עבורם גם בכיבוש הארץ שממערב לירדן. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, שה׳ יעשה להם כפי שעשה לסיחון ולעוג ולארצם אשר השמיד. ההזכרה של הניצחונות הקודמים באה לבסס את הביטחון בה׳ לקראת המלחמות הבאות.