וַיַּ֥רְא יְהֹוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו׃

וירא ה׳ וינאץ מכעס בניו ובנותיו. אבן עזרא מבאר ש״וינאץ״ יכול להיות פועל יוצא, וש״בניו ובנותיו״ הם אנשים ונשים, שכן גם הם קטרו לעבודה זרה. רשב״ם מבאר ״בניו ובנותיו״ בהמשך למה שנאמר למעלה ״בנים לא אמון בם״ ו״בניו מומם״, שהמום הוא של הבנים. הפסוק מתאר את תגובת ה׳ למעשי העם: הוא ראה את מעשיהם ומאס בהם מפני הכעס שגרמו לו בניו ובנותיו בעבודתם הזרה. חרון האף האלוהי בא כתגובה ישירה לבגידת העם, אנשים ונשים כאחד.