זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר שְׁאַ֤ל אָבִ֙יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ׃

זכר ימות עולם. מֶה עָשָׂה בָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִכְעִיסוּ לְפָנָיו:

בינו שנות דר ודר. דּוֹר אֱנוֹשׁ שֶׁהֵצִיף עֲלֵיהֶם מֵי אוֹקְיָנוּס וְדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁשְּׁטָפָם. דָּ"אַ - לֹא נְתַתֶּם לְבַבְכֶם עַל שֶׁעָבַר, בינו שנות דר ודר - לְהַכִּיר לְהַבָּא, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהֵיטִיב לָכֶם וּלְהַנְחִיל לָכֶם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וְהָעוֹלָם הַבָּא (עי' ספרי):

שאל אביך. אֵלּוּ הַנְּבִיאִים שֶׁנִּקְרָאִים אָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב') בְּאֵלִיָּהוּ "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל" (ספרי):

זקניך. אֵלּוּ הַחֲכָמִים:

ויאמרו לך. הָרִאשׁוֹנוֹת:

אִדְכַּר יוֹמִין דְמִן עָלְמָא אִסְתַּכַּל בִּשְׁנֵי דַר וְדַר שְׁאַל אֲבוּךְ וִיחַוִּי לָךְ סָבָיךְ וְיֵימְרוּן לָךְ

ימות. עם ימי שתי לשונות וכן שנות עם שני:

עולם.זמן שעבר:

שאל אביך. בעבור שאמר זכור אם שכחת מה שספרו לך אבותיך שאל אותם:

ויגדך. כמו ויגד לך. וכן כי ארץ הנגב נתתני. בני יצאוני:

זקניך. הטעם כפל כי כן דרך צחות:

זכור ימות עולם - בטרם נולדתם הכין לכם נחלתכם.

זכר ימות עולם עכשיו מזכיר והולך החסדים שהקב״‎ה עשה עם ישראל.

בינו שנות דר ודר שהרי קודם שהיו ישראל בעולם היה הקב״‎ה מתקן להם מקום.

זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם. אָמַר אַרְבַּע חֲלוּקּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה. כְּנֶגֶד אָמְרוֹ ״הֲלֹא הוּא אָבִיךָ״ שֶׁרָמַז בּוֹ שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא, אָמַר ״זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם״ שֶׁהֵם שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שָׁם יִמְצָא כִּי הוּא הַיּוֹצֵר הוּא הַבּוֹרֵא. וּכְנֶגֶד אָמְרוֹ ״קָּנֶךָ״ שֶׁרָמַז לִיצִיאַת מִצְרַיִם וּשְׁאָר הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּהֶם קָנָה אוֹתָנוּ, אָמַר ״בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר״ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶׁפָּעַל ה׳ בַּשָּׁנִים שֶׁל שְׁנֵי דּוֹרוֹת, שֶׁהֵם דּוֹר הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם וְדוֹר רְבִיעִי הַנִּכְנָס לָאָרֶץ, וּבָהֶם יַכִּיר מַעֲשָׂיו יִתְבָּרַךְ לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּהֶם קָנֶךָ. וּכְנֶגֶד אָמְרוֹ ״עָשְׂךָ״ שֶׁהוּא תִּקּוּן עֶלְיוֹן שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בּוֹ שֶׁנָּתַן שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ וְנִבָּא אוֹתָנוּ, אָמַר ״שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ״ - אָבִיךָ הֵם הַנְּבִיאִים, וְכֵן פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי). וּכְנֶגֶד ״וַיְכֹנְנֶךָ״ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ עַל הֲכָנוֹת עוֹלָם הַבָּא, אָמַר ״זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ״ - פֵּרוּשׁ הֵם חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַמַּכִּירִים בַּהֲכָנַת הַדָּבָר וְהַמּוּשָּׂג לָעוֹלָם הַבָּא, הֵם יֹאמְרוּ לָךְ.