בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

בהנחל עליון גוים. כְּשֶׁהִנְחִיל הַקָּבָּ"ה לְמַכְעִיסָיו אֶת חֵלֶק נַחֲלָתָן הֱצִיפָן וּשְׁטָפָם:

בהפרידו בני אדם. כְּשֶׁהֵפִיץ דּוֹר הַפַּלָּגָה הָיָה בְיָדוֹ לְהַעֲבִירָם מִן הָעוֹלָם, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא יצב גבלת עמים, קִיְּמָם וְלֹא אִבְּדָם:

למספר בני ישראל. בִּשְׁבִיל מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲתִידִין לָצֵאת מִבְּנֵי שֵׁם, וּלְמִסְפַּר שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם הִצִּיב גבלת עמים - שִׁבְעִים לָשׁוֹן:

בְּאַחֲסָנָא עִלָאָה עַמְמַיָא בְּפָרָשׁוּתֵהּ בְּנֵי אֲנָשָׁא קַיִים תְּחוּמֵי עַמְמַיָא לְמִנְיַן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בהנחל עליון גוים. אמרו המפרשים על דור הפלגה שנפצה כל הארץ כי אז גזר השם להיות ארץ שבעה גוים לישראל והוא שתספיק למספרם על כן למספר בני ישראל:

יצב. י״‎א שהוא שם הפועל כמו הנה לא ידעתי דבר. וי״‎א שהוא פועל עתיד תחת פועל עבר כמו יעשו עגל בחורב. והנכון בעיני כי שאל אביך רמז למביני' וכן זקניך והטעם כמו אשר חלק ה' אלהיך כי לכל חלק למטה חלק למעלה:

וטעם למספר בני ישראל. כאשר אחז״‎ל כי צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד והוא סוד גדול והעד כי חלק ה' עמו וזו היא המעלה הגדולה שלא עשה כן לכל גוי על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם שנפל ממעלתו באולתו וזה טעם אביך קנך כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש כמעשה האב עם הבן:

בהנחל עליון גוים - שנתן להם נחלות.

בהפרידו בני אדם - אחר מיתת נח ובימי אברהם שכתוב שם: משם נפרדו איי הגוים איש ללשונו, ושם תמצא שהציב גבולות עמים. בני כנען שנים עשר כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר. שתמצא כנען וי"א בניו שנים עשר וכתיב שם: ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' - לפי שכל אלו היו לישראל, אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול. ושוב מצאתי כמה פנים במדרש למספר בני ישראל - כי כנען ובניו כמו כך שנים עשר הם.

בהנחל עליון גוים שהנחיל לכל אומה ואומה את נחלתה.

בהפרידו בני אדם בדור הפלגה שהפרידן והלכו איש איש למקומו.

יצב גבלת עמים למספר בני ישראל בירר נחלה לי״‎ב שבטים שעדין לא נולדו ומסרה לי״‎ב בני כנען שהם עבדי בני שם כדכתיב ויהי כנען עבד למו, שלא יוכל לערער עליה כלום דמה שקנה עבד קנה רבו ושמרו אותה עד שבאו ישראל אדוניהם ונטלוה מידם וכן פי׳‎ למעלה בסוף פרשת קדושים. ובני כנען י״‎ב היו כדכתיב וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי והם י״‎א ואחר נפוצו משפחות הכנעני שנחלקה אחת ממשפחותיו לשתים ויצא ממנו הפריזי שאינו מנוי כאן הרי י״‎ב למספר בני ישראל.

בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם. מֵעַתָּה הִתְחִיל לְסַפֵּר הַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל הָעַמִּים, וְהֶרְאָה כִּי יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד כֻּלָּם. עַל זֶה אָמַר: ״בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם״, כְּשֶׁחִלֵּק הָעוֹלָם לְנַחֲלָה לְכָל הַגּוֹיִם, בְּאוֹתוֹ פַּעַם הִפְרִיד וְהִבְדִּיל מֵהֶם אֶת אַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ: ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ (בראשית יב א). זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם״, כִּי אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם וְלֹא הָאֻמּוֹת. וְהִפְרִידָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הָאֻמּוֹת וּלְקָחָם לְצַד אֶחָד. וְ״יַצֵּב גְּבוּלוֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שִׁבְעִים אֻמּוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל יַעֲקֹב, כִּי בָּזֶה הוֹרָה שֶׁכָּל אִיש פְּרָטִי מֵהֶם שָׁקוּל כְּאֻמָּה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בָּעֲקֵדָה פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ עַל פָּסוּק (תהלים פז ד-ה) ״אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל וְגוֹ׳, וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ״.

כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ וְגוֹ׳. הוֹרָה שֶׁבִּשְׁלֹשָׁה מִינֵי מִסְפָּר הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִבַּת יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵמָּה שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד כָּל הַמְּצִיאוּת. מִסְפָּר אֶחָד, בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת וְשִׁבְעִים שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה. עַל זֶה אָמַר: ״יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. מִסְפָּר שֵׁנִי, הוּא שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת אֲשֶׁר חָלַק ה׳ לְכָל הָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן (ד יט): ״וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר חָלַק ה׳ לְכָל הָעַמִּים״. כְּנֶגֶד זֶה אָמַר כָּאן: ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁאוֹתָן שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת מָסַר לְחֵלֶק כָּל הָעַמִּים, אָמְנָם ״חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״, כִּי הֵם גַּם כֵּן בְּמִסְפַּר שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, חֵלֶק כְּחֵלֶק יִהְיוּ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. מִסְפָּר שְׁלִישִׁי, הוּא שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת הַכּוֹלְלִים כָּל הַמְּצִיאוּת. עַל זֶה אָמַר: ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״, כְּחֶבֶל זֶה הַמְשֻׁלָּשׁ כָּךְ הֶעֱמִיד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת יְסוֹד לְכָל הַמְּצִיאוּת.

בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם. פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁהִנְחִיל ה׳ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַגּוֹיִם לְשָׂרֵי מַעְלָה, זֶה יַגִּיד אֲשֶׁר הֵם פְּחוּתִים אֶצְלוֹ, אֲשֶׁר לֹא רָצָה שֶׁיִּתְכַּנּוּ לִשְׁמוֹ, וּנְתָנָם לְשָׂרֵי מַעְלָה:

בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא מָסַר ה׳ כָּל הָאוּמּוֹת בְּיַד שַׂר אֶחָד, אֶלָּא הִפְרִידָם וְנָתַן חֵלֶק לְכָל שַׂר וְשַׂר. וְאוֹפֶן הַחֲלוּקָּה שֶׁעָשָׂה בָּהֶם כְּשֶׁיִּצֵּב גְּבוּלָם הָיְתָה לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרוּשׁ, יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָל מַעֲשֵׂה ה׳ עָשָׂה זֶה לְעוּמַּת זֶה וְטוֹב וָרַע, וְכָל נְפָשׁוֹת שֶׁבַּנִּבְרָאִים נְטָעָם ה׳ מִשְּׁנֵי אִילָנוֹת: אִילָן אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רַע. אִילָן הַטּוֹב הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אִילָן הָרַע הוּא ס״מ אָדָם בְּלִיַּעַל. וּכְשֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְנִתְעָרֵב רַע בְּטוֹב, חָזְרוּ לִהְיוֹת יוֹצְאִים מֵהוֹלָדַת אָדָם הָרִאשׁוֹן גַּם נְפָשׁוֹת רָעוֹת, עַד שֶׁיָּצְאָה נֶפֶשׁ אַחַת טְהוֹרָה שֶׁבָּהּ כְּלוּלוֹת כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְנִתְבָּרֵר הָאִילָן הַטּוֹב מֵחָדָשׁ, וְזֶה הוּא יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וְלָזֶה אָמְרוּ (בבא מציעא פד.; זוהר חלק ג רמד.) שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם קַדְמָאָה, וְהָבֵן הַדְּבָרִים. וְאִילָן זֶה יֵשׁ בּוֹ שִׁבְעִים עֲנָפִים, וְהֵם שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם. וַאֲשֶׁר עַל כֵּן כַּאֲשֶׁר הִפְרִיד ה׳ הָאוּמּוֹת, הִצִּיב גְּבוּלָם לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עָשָׂה מֵהֶם שִׁבְעִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים עַנְפֵי הַקְּדוּשָּׁה.

וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה כָּל בְּחִינָה וּבְחִינָה שֶׁל כָּל עָנָף מֵעַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה מוֹשֶׁלֶת עַל שֶׁכְּנֶגְדָּהּ בְּחֵלֶק הָרַע, וְזֶה סוֹד (משלי ה:ה) ״רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת״, שֶׁרַגְלַיִם שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה דּוֹרְכִים עַל רָאשֵׁי הַקְּלִפָּה, וְנִמְצָאִים עַנְפֵי יַעֲקֹב שׁוֹלְטִים וּמוֹלְכִים עַל הָאֻמּוֹת. וְאָמַר ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״ פֵּרוּשׁ טַעַם לָזֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁהָאֻמָּה אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ ה׳ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַמּוֹשֵׁל עָלֶיהָ הֵם יִשְׂרָאֵל, לָזֶה נִתְכַּוֵּן ה׳ וְהִמְלִיךְ וְנִשֵּׂא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָאֻמּוֹת, וּבָזֶה כַּאֲשֶׁר הוּא מוֹלֵךְ עַל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה הוּא מוֹלֵךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְאָמְרוֹ ״חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״ יְכַוֵּן אֶל יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה שֶׁאָז יִקָּרְאוּ בְּשֵׁם עַם ה׳. וְאָמְרוֹ ״יַעֲקֹב חֶבֶל״ פֵּרוּשׁ הַחֶבֶל שֶׁהוּא רֹאשׁ הַנַּחֲלָה, וְהוּא מַה שֶׁהֲעִירוֹתִיךָ אֵלָיו בְּרֶמֶז אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פד.) שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב וְכוּ׳:

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר, לֶהֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת בַּנְּשָׁמוֹת: יֵשׁ שֶׁבָּאָה מֵעוֹלָם עֶלְיוֹן, וְלָזֶה יֹאמַר ״חֵלֶק ה׳״ - פֵּרוּשׁ חֵלֶק מֵה׳ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל, וְיֵשׁ נְפָשׁוֹת שֶׁבָּאוֹת מִמָּקוֹם הַנִּקְרָא נַחֲלַת שַׁדַּי, וְלָזֶה יִקָּרֵא יַעֲקֹב ״חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״חֶבֶל״ לִרְמֹז עִנְיָן גָּדוֹל אֲשֶׁר גִּלּוּ יוֹדְעֵי חֵן, כִּי כָל נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִי שֶׁבָּאָדָם יֵשׁ לָהּ חוּט אֶחָד דָּבוּק עִם שָׁרְשָׁהּ, וְהוּא יוֹצֵא מֵהַנְּחִירַיִם וְדָבוּק בְּשָׁרְשׁוֹ לְמַעְלָה, וּמִשָּׁם יוֹנֶקֶת הַנֶּפֶשׁ לִחְיוֹת. וְעַל נֶפֶשׁ הָרָשָׁע אָמַר הַכָּתוּב (במדבר טו:לא): ״הִכָּרֵת תִּכָּרֵת״ וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ שֶׁאוֹתוֹ הַשֹּׁרֶשׁ הַדָּבוּק מֵהַנֶּפֶשׁ לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ חוּצְּבָה יַכְרִיתֶנּוּ ה׳, וְשׁוּב אֵין לָהּ יְנִיקָה, וְזוֹ הִיא מִיתָה רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וּבַצַּדִּיקִים נֶאֱמַר (דברים ד:ד): ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים״ וְגוֹ׳, וְהוּא אָמְרוֹ ״חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״, וְהָבֵן: