וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקׇדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃

ורצון שכני סנה. כְּמוֹ שׁוֹכֵן סְנֶה; וּתְהֵא אַרְצוֹ מְבֹרֶכֶת מֵרְצוֹנוֹ וְנַחַת רוּחוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הַנִּגְלֶה עָלַי תְּחִלָּה בַּסְּנֶה:

רצון. נַחַת רוּחַ וּפִיּוּס, וְכֵן כָּל רָצוֹן שֶׁבַּמִּקְרָא:

תבואתה. בְּרָכָה זוֹ לראש יוסף:

נזיר אחיו. שֶׁהֻפְרַשׁ מֵאֶחָיו בִּמְכִירָתוֹ (עי' ספרי):

וּמִטוּב אַרְעָא וּמָלָאַהּ וְרָעֵי לֵהּ דִשְׁכִנְתֵּהּ בִּשְׁמַיָא וְעַל מֹשֶׁה אִתְגְלִי בַאֲסָנָא יֵיתוּן כָּל אִלֵין לְרֵישָׁא דְיוֹסֵף וּלְגַבְרָא פָּרִישָׁא דַאֲחוֹהִי

וממגד ארץ. כפול ארץ המישור:

ומלואה. מאשר היא מלאה:

ורצון שכני סנה. הוא השמים:

תבואתה. הברכה הזאת והתחברו שנים סימנין התי״‎ו והה״‎א כמו עזרתה ישועתה בצרתה ובעבור שהזכיר התבואה דמה השבט לשור ואמר בכור שורו כי יש לו כח רב כי הוא ראשית און:

ורצון שכני סנה רצון של שוכן סנה יהי כן.

נזיר אחיו לשון זכו נזיריה משלג כלומר יוסף שהיה שר על כל אחיו.

וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ שֶׁיִּתְרַצֶּה בּוֹ ה׳ לְהֵטִיבוֹ גַּם בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצַעַר, וְהוּא סִימַן שְׁכִינַת סְנֶה.

וְאָמְרוֹ תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, טַעַם הָאָמוּר הוּא כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בּוֹ: אֶחָד, שֶׁהֲגַם שֶׁגָּלָה וְיָרַד לְמִצְרַיִם, וְכַמָּה סִבּוֹת הָרֶשַׁע הִקִּיפוּהוּ, עָמַד בְּצִדְקָתוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י על שמות א:ה) בְּפָסוּק ״וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם״ הוּא יוֹסֵף וְגוֹ׳, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ״לְרֹאשׁ יוֹסֵף״. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁשִׁלֵּם לְאֶחָיו טוֹבָה תַּחַת רָעָה, אָמַר ״נְזִיר אֶחָיו״, שֶׁהִזִּירוּהוּ אֶחָיו מִן אַחְוָתָם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י על בראשית לז:יז) בְּפָסוּק ״נָסְעוּ מִזֶּה״, וְאַף עַל פִּי כֵן ״וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף״ וְגוֹ׳: