יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל־יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר׃ {ס}

יחי ראובן. בָּעוֹלָם הַזֶּה:

ואל ימות לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יִזָּכֵר לוֹ מַעֲשֵׂה בִלְהָה (עי' שם):

ויהי מתיו מספר. נִמְנִין בְּמִנְיַן שְׁאָר אֶחָיו, דֻּגְמָא הִיא זוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"ה) "וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה, וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר", שֶׁלֹּא יָצָא מִן הַמִּנְיָן:

יְחִי רְאוּבֵן לְחַיֵי עַלְמָא וּמוֹתָא תִנְיָנָא לָא יְמוּת וִיקַבְּלוּן בְּנוֹהִי אַחֲסַנְתְּהוֹן בְּמִנְיָנְהוֹן

יחי ראובן. הנה החל מהבכור כי כן המשפט ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור כי העובדים היו שמעונים ומספרם לעד גם נשיאם נהרג או הלך על דרך יעקב שלא ברך שמעון ולוי ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו ולא היה בשבט שמעון גדול כמותו. ואם יטעון טוען למה בירך ראובן. התשובה כי יעקב ברכו והברכ' היא אל תותר שיהיה כאחד מאחיו. ואחר ראובן הזכיר יהוד' שהוא בעל דגל והוא עולה בתחלה למלחמה ואחר כן לוי ואחריו בנימין בעבור היות הלוים דרים בירושלים שהיתה בין יהודה ובין בנימין כן כתוב. ואחר כן שבט יוסף שלא יאחרנו וכבר הקדים אחיו הקטן ואחר כן זבולון בעבור שהוא נלחם ואחר כן יששכר. וכאשר תמו בני הגבירות החל מגד שהוא עם דגל בני הגבירו' ואחר כן דן שהוא בעל דגל ואחר כן נפתלי כי הוא גדול מאשר:

יחי ראובן. תפלה:

ואל ימות שיתכן שיהיה כבן אדם לחיות שנים קצובות וימות:

ויהי מתיו מספר. ואל יהי מתיו מספר כמו ולא למדתי חכמה ובי״‎ת באל שדי כאשר פירשתי רבים כי יתכן שיחיה לעולם ויהיו מעטים וכל דבר שיספר הוא מעט. וכן ואני מתי מספר:

יחי ראובן ואל ימת כשיעבור את הירדן חלוץ לפני בני ישראל.

ויהי מתיו מספר באותו מספר שיעברו שם בו ישובו שלא יפקד איש מהם.

יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה זוֹ הִיא מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁאָמַר: ״יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז״ (בראשית מט ג). הִנֵּה יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ בִּשְׁנֵי בְּרָכוֹת, אַחַת נִקְרֵאת ״שְׂאֵת״, וְאַחַת ״עֹז״. כִּי הַ״שְּׂאֵת״ הוּא שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשָׁיו רַבִּים עַד שֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִין לְמִסְפָּר, כִּי הַדָּבָר שֶׁהוּא רַב הַכַּמּוּת צָרִיךְ מִסְפָּר, וְשֶׁיִּהְיוּ אֲנָשָׁיו גִּבּוֹרִים, כִּי רְאוּבֵן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַסְּפָר הָיָה צָרִיךְ לְכָל זֶה, שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשָׁיו רַבִּים וְגִבּוֹרִים, כִּי אָז לֹא יָמוּתוּ בַּמִּלְחָמָה. וְהִנֵּה ״שְׂאֵת״ הוּא לְשׁוֹן מִסְפָּר, כְּמוֹ ״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ״ (שמות ל יא), ״נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ״ (במדבר ד כב). וְ״עָז״ הוּא לְשׁוֹן גְּבוּרָה. וְהִנֵּה מִצַּד שֶׁבִּלְבֵּל יְצוּעַ אָבִיו הָיָה רָאוּי שֶׁיִּנָּטְלוּ שְׁנֵיהֶם מִמֶּנּוּ, אַךְ מִצַּד הַבְּרָכָה נְתָנָם לוֹ בְּמַתָּנָה וְאָמַר: בַּדִּין הוּא שֶׁיִּהְיֶה לְךָ ״יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז״, יוֹתֵר מִסְפָּר וּגְבוּרָה פִּי שְׁנַיִם עַל כָּל הַשְּׁבָטִים, אַךְ ״פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר״ (בראשית מט ד), אַל תִּקַּח הַמּוֹתָרוֹת, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם שָׁוֶה לְכָל הַשְּׁבָטִים תִּהְיֶה בִּשְׂאֵת וָעֹז. וְזֶה שֶׁגַּם מֹשֶׁה בֵּרְכוֹ בִּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְחִי רְאוּבֵן״, רוֹצֶה לוֹמַר יִהְיֶה אִישׁ חַי רַב פְּעָלִים בַּמִּלְחָמָה, וְאָז ״אַל יָמֹת״. ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, זֶהוּ עִנְיַן הַשְּׂאֵת שֶׁהִזְכַּרְנוּ.

וְהוֹסִיף ״וְאַל יָמֹת״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמיד לב) מָה יַעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה, יָמִית עַצְמוֹ. אֲבָל הוּא יִחְיֶה וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהָמִית עַצְמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פט מט): ״מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת״, כִּי אִם יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ אָז בְּלִי סָפֵק יָמִית עַצְמוֹ, וְכֵן בְּהֵפֶךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין צב.): ״יְחִי רְאוּבֵן״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְאַל יָמֹת״ לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְפִי שֶׁעוֹלָם הַבָּא נֶעְלָם, עַל כֵּן נִשְׁאֲרוּ חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא בְּדִיּוּק שֶׁל ״וְאַל יָמֹת״ בְּרֶמֶז, וְסָמִיךְ לֵיהּ ״וְזֹאת לִיהוּדָה״, כִּי גַּם הוּא נִתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם הַבָּא, לְפִי שֶׁהָיוּ עַצְמוֹתָיו מִתְגַּלְגְּלִין, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. אוֹ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג יא): ״כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה״, וּרְאוּבֵן הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״יְחִי רְאוּבֵן וְגוֹ׳, וְזֹאת לִיהוּדָה״, כִּי מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה, יְהוּדָה וְכוּ׳ (סוטה ז:).

יְחִי רְאוּבֵן וְגוֹ׳ וִיהִי מְתָיו וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״יְחִי רְאוּבֵן״, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי דברים שמז) שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל רְאוּבֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאוּלַי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן עַל גְּדוֹלֵי הַשֵּׁבֶט שֶׁמֵּתוּ בַּעֲדַת קֹרַח, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יח:ג) כִּי מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ כֻּלָּן הָיוּ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת וְרוּבָּן מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י במדבר טז:א). וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁעֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא (סנהדרין קט:), לָזֶה הִתְפַּלֵּל ״יְחִי רְאוּבֵן״ פֵּרוּשׁ שִׁבְטוֹ, וַהֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, לֶהֱיוֹתָם גְּדוֹלֵיהֶם יִתְכַּנֶּה הַשֵּׁבֶט כֻּלּוֹ עֲלֵיהֶם.

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁעַל רְאוּבֵן עַצְמוֹ הוּא אוֹמֵר, אֶלָּא שֶׁהוּא מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ, כִּי כְּשֶׁיִּתְקַצְּצוּ עֲנָפִים שֶׁל גְּדוֹל הַשֵּׁבֶט יִגָּרַע מִצַּדִּיק שֶׁהוּא רְאוּבֵן עֵינוֹ, לָזֶה הִתְפַּלֵּל שֶׁיִּחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא, וְזֶה מַסְכִּים כִּסְבָרַת הָאוֹמֵר (סנהדרין קח.) עֲדַת קֹרַח יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים, לְפִי שֶׁנָּמַקּוּ הַשָּׁרָשִׁים בִּמְאוֹרַע גְּדוֹלֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂה קֹרַח כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ, לָזֶה הִתְפַּלֵּל ״וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר״, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כו.) שֶׁאָמַר חִזְקִיָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״רַבִּים אֲשֶׁר אֶת שֶׁבְנָא״ וְגוֹ׳, וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מִנְיָן לָרְשָׁעִים, לָזֶה אָמַר מֹשֶׁה בְּמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ ״מְתָיו מִסְפָּר״, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְשָׁעִים, שֶׁאָז אֵין מִנְיָן לָהֶם, וְתוֹעִיל תְּפִלַּת צַדִּיק עַל הַדָּבָר בְּסוֹד ״צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹהִים״ (שמואל ב כג:ג, עיין שבת סג.):