דְּבָרִים ל״ד · י״א

לְכׇל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכׇל־עֲבָדָ֖יו וּלְכׇל־אַרְצֽוֹ׃

במילים פשוטות

״לכל האֹתֹת והמופתים אשר שלחו ה׳ לעשות בארץ מצרים, לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו״. אור החיים מבאר שהפסוק נמשך עם ״ידעו ה׳ פנים אל פנים לכל האותות״, כלומר לצורך האותות - שעל כל אות ומופת שה׳ שלחו לעשות, היה יודעו פנים אל פנים. הפסוק ממשיך את שבח משה: ייחודו מתגלה גם בכל האותות והמופתים ששלחו ה׳ לעשות במצרים - כלפי פרעה, עבדיו וכל ארצו. משה היה השליח שביצע את המכות ואת נסי יציאת מצרים. גדולתו אינה רק במעלת נבואתו, אלא גם ביכולתו להוציא לפועל את האותות האלוקיים העצומים. הזכרת מכות מצרים מסכמת את פועלו המופלא של משה כמנהיג הגאולה. הפסוק מקשר בין הקשר הייחודי של משה עם ה׳ לבין כוחו לחולל נסים - שני היבטים של מנהיגותו הבלתי-חוזרת בתולדות ישראל.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לְכָל אָתַיָא וּמוֹפְתַיָא דִי שָׁלְחֵהּ יְיָ לְמֶעְבַּד בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עַבְדוֹהִי וּלְכָל אַרְעֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאָמְרוֹ לְכָל הָאֹתוֹת וְגוֹ׳ - נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה ״יְדָעוֹ ה׳ פָּנִים אֶל פָּנִים״ לְכָל הָאוֹתוֹת, פֵּרוּשׁ לְצוֹרֶךְ הָאוֹתוֹת וְגוֹ׳, וְהַכַּוָּנָה שֶׁעַל כָּל אוֹת וּמוֹפֵת שֶׁשְּׁלָחוֹ ה׳ לַעֲשׂוֹת, הָיָה יוֹדְעוֹ פָּנִים בְּפָנִים.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ״ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת שֶׁהַנָּבִיא שֶׁיָּקוּם בְּיִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה מוֹפְתִים גְּדוֹלִים כְּאוֹתָם שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא מֵהַמּוֹפְתִים שֶׁיַּעֲשֶׂה וְכוּ׳. וְתִמְצָא שֶׁבִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת אָמְרָה הַתּוֹרָה חוֹזֶק הָאֱמוּנָה בְּמֹשֶׁה: א׳, עַל הַיָּם דִּכְתִיב (שמות יד:לא) ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״. ב׳, בְּמַתַּן תּוֹרָה דִּכְתִיב (שמות יט:ט) ״וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם״.

וְעַיֵּין מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״ (שמות כ:טז), שֶׁפֵּרַשְׁתִּי וּנְקַבְּלָה, שֶׁכְּבָר הִצְדִּיקוּ נְבוּאָתוֹ בְּהַצְדָּקָה מוּרְגֶּשֶׁת וּגְלוּיָה לָהֶם, וְלָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ וְאָמַר ״וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳:

הַטַּעַם כִּי מֹשֶׁה נָתַן כָּל הָאוֹתוֹת, מַה שֶׁאֵין נָבִיא אַחֵר עוֹשֶׂה כָּזֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כֻּלָּן. וְעוֹד ״לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה״ שֶׁהוּא קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁבּוֹ הֶאֱמִינוּ, ״וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל״ שֶׁהוּא בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, שֶׁבּוֹ גָּמְרוּ לְהַאֲמִין לֹא יָקוּם עוֹד נָבִיא שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּזֶה:

וְגָמַר אוֹמֶר ״לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל״, פֵּרוּשׁ שֶׁהֵם בְּעַצְמָן רָאוּ הַדְּבָרִים, וְלֹא לְצַד הָאֱמוּנָה כְּסֵדֶר שֶׁעוֹשִׂים בִּשְׁאָר הַנְּבִיאִים הַבָּאִים אַחֲרָיו, אֶלָּא בְּעֵינֵיהֶם רָאוּ כִּי מֹשֶׁה נְבִיא ה׳ אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱלֹהִים חַיִּים אֱמֶת.

חסלת פרשת וזאת הברכה

מקור: ספריא · נחלת הכלל