וַיַּגֵּ֨ד לָכֶ֜ם אֶת־בְּרִית֗וֹ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִ֑ים וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י לֻח֥וֹת אֲבָנִֽים׃

ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות, עשרת הדברים, ויכתבם על שני לחות אבנים. חזקוני מבאר שבפסוק זה מדובר בעשרת הדברות שנאמרו במעמד הר סיני, אבל שאר המצוות נאמרו למשה בעת ההיא כדי ללמד את ישראל חוקים ומשפטים, כפי שיבואר בפסוק הבא. הפסוק מבחין בין עשרת הדברות, שנאמרו לכל ישראל ונכתבו על הלוחות, לבין שאר המצוות שנמסרו דרך משה. עשרת הדברים הם עיקר הברית שכרת ה׳ עם ישראל, והם נכתבו על אבן כדי להנציחם לדורות. הפסוק מכין את ההבחנה שבין הדיבור הישיר של ה׳ לעם לבין תפקידו של משה כמלמד את שאר התורה.