וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃

ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. רש״י מבאר ש״ללמד אתכם״ מכוון לתורה שבעל פה. אבן עזרא מבאר שבסיני ציווה ה׳ למשה את כל החוקים והמשפטים, אך משה הגידם לישראל בשנה השנייה, ופעם נוספת בשנה הארבעים. הפסוק משלים את ההבחנה מן הפסוק הקודם: אם עשרת הדברות נאמרו ישירות לעם, הרי שאר המצוות נמסרו דרך משה, שקיבל אותן מה׳ כדי ללמדן לישראל. הפסוק מדגיש שכל התורה, כולל תורה שבעל פה, מקורה בציווי ה׳ למשה בסיני, ותכליתה קיום המצוות בארץ המובטחת.