דְּבָרִים ד׳ · ל״ט

וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַהֲשֵׁבֹתָ֮ אֶל־לְבָבֶ֒ךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד׃

במילים פשוטות

וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד. אור החיים מבאר שידיעה זו נועדה להכניע את היצר השוכן בלב האדם, ומביא כמה דרכים בזה. הפסוק קורא לישראל להפנים את הידיעה שה׳ הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, ולא רק לדעת אלא להשיב אל הלב. יש כאן שני שלבים: הידיעה השכלית וההפנמה הרגשית. הפסוק מדגיש שאמונת הייחוד אינה מסתפקת בהכרה חיצונית אלא דורשת הטמעה עמוקה בלב. שליטת ה׳ בשמים ובארץ, למעלה ולמטה, היא אמת שיש לחיות לפיה. הפסוק מסכם את הטיעון של הפרק ומעביר אותו מן החוויה ההיסטורית אל ההתחייבות האישית של כל אחד מישראל.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתִדַע יוֹמָא דֵין וּתְתוּב לְלִבָּךְ אֲרֵי יְיָ הוּא אֱלָהָא דִשְׁכִנְתֵּהּ בִּשְׁמַיָא מִ לְעֵלָא וְשַׁלִיט עַל אַרְעָא מִלְרָע לֵית עוֹד

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם. צָרִיךְ לָדַעַת מַה יְדִיעַת יוֹם מִיָּמִים, מַה יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהֶעָרוֹת הַצְּרִיכִין לְהַכְנִיעַ הַיֵּצֶר הַשּׁוֹכֵן בְּלֵב הָאָדָם.

א׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.): אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה וְכוּ׳, וְאִם לָאו יִזְכּוֹר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, וּבָזֶה יִהְיֶה נִכְנָע לְבָבוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וְיָדַעְתָּ - יִתֵּן בְּדַעְתּוֹ הַיּוֹם הַיָּדוּעַ שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה, וּבָזֶה וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ - לַהֲשִׁיבוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר. וְדִקְדֵּק לוֹמַר לְבָבֶךָ לְשׁוֹן רַבִּים, לִרְמוֹז לִשְׁנֵי יְצָרִים - יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע:

ב׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם ז״ל (סוכה נב.) שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא יָבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשָּׂטָן וְשׁוֹחֲטוֹ לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וְצִוָּה מֹשֶׁה שֶׁיִּתֵּן הָאָדָם בִּידִיעָתוֹ הַיּוֹם הַהוּא הַגָּדוֹל שֶׁבּוֹ יִשְׁלֹף ה׳ חַרְבּוֹ וְיִשְׁחַט ס״מ הָרָשָׁע, וּבָזֶה יָשִׁיב אֶל לְבָבוֹ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר כִּי יִכָּנַע הַשָּׂטָן לְפָנָיו.

ג׳) עוֹד יִרְצֶה שֶׁיִּזְכֹּר לוֹ הַיּוֹם הַגָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, מַה יַעֲשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מַה יְשִׁיבֶנּוּ, וְכַמָּה תִּגְדַּל חֶרְפָּתוֹ לִפְנֵי קָהָל וְעֵדָה עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּבָזֶה ״וַהֲשֵׁבֹתָ״ וְגוֹ׳.

ד׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא פד.) לָמָּה הַחַמָּה בַּבֹּקֶר פָּנֶיהָ אֲדֻמִּים וְכוּ׳, לְפִי שֶׁעוֹבֶרֶת עַל פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וְיָדַעְתָּ תֵּן לִבְּךָ לָדַעַת מַעֲשֵׂה הַיּוֹם וְתִרְאֶה הַכָּרָה בַּשֶּׁמֶשׁ כִּי יֵשׁ דִּין לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, וּבָזֶה תָּשִׁיב אֶל לְבָבֶךָ וְגוֹ׳:

ה׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם אַנְשֵׁי אֱמֶת שׁוֹנִים בְּש״ע, כִּי בְּחִינַת הַקְּדוּשָּׁה תִּקָּרֵא יוֹם, וּבְחִינַת הַזָּרוּת תִּקָּרֵא לַיְלָה, וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה אָדָם יִכָּחֵד מִבְּחִינַת יוֹם וְיִהְיֶה חֶלְקוֹ בְּמִדַּת לַיְלָה, וְלָזֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד וְאָמַר ״מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת״ (תהלים צא:ה), וְהוּא אָמְרוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ, הִשְׁתַּדֵּל לָדַעַת מִדָּה זוֹ שֶׁנִּקְרֵאת הַיּוֹם, וּבָזֶה אַתָּה מֵעַצְמְךָ תַּטֶּה לְבָבְךָ לְדֶרֶךְ הַנָּכוֹן.

ו׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (ח״ג קעח.) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מַאן אִנּוּן מָארֵי חוּשְׁבָּנָא? אִנּוּן דִּבְכָל לֵילְיָא עָבְדִין חוּשְׁבָּנָא בְּנַפְשַׁיְיהוּ בְּמָה דְּעָבְדִין בְּהַהוּא יוֹמָא וּמְתַקְּנִין אָרְחַיְיהוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהִנֵּה אִם הָאָדָם עוֹשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, יַרְגִּישׁ בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים וְיָשׁוּב עַל הַשְּׁגָגוֹת וְיִתְוַדֶּה עַל הֶעָבָר, וְזוּלַת זֶה, לְצַד מִעוּט הַרְגָּשָׁתוֹ בָּהֶם יַתְמִיד עֲשׂוֹת כָּהֶם וּגְדוֹלִים מֵהֶם, וְגַם כִּי יָשׁוּב לֹא יִזְכּוֹר אֶת אֲשֶׁר עֲבָרוּהוּ לְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶם. וְלָזֶה צִוָּה מֹשֶׁה בְּמַאֲמַר וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ שֶׁבְּכָל יוֹם יֵדַע מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם, וְהוּא דֶּרֶךְ מָארֵי דְּחוּשְׁבָּנָא, וּבָזֶה וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ שֶׁלֹּא יַתְמִיד בָּהֶם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהָרַע.

ז׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (זוהר ח״א רלג:) כִּי יוֹם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מַשְׁבִּיעָהּ ה׳ עַל הַתּוֹרָה וּמַתְרֶה בָּהּ בְּעוֹנְשִׁין מְרֻבִּין וּבְיִעוּדִים מְרֻבִּים אִם תֵּיטִיב, וְעַיֵּן בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר. וּכְנֶגֶד יוֹם זֶה אָמַר וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ, הַיּוֹם שֶׁנָּסַע, שֶׁיִּזְכּוֹר יוֹם נְסִיעַת נַפְשׁוֹ מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן בְּכַמָּה הַתְרָאוֹת, וְזֶה יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְכוּ׳:

ח׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם ז״ל (חגיגה יב.) כִּי עוֹלָם הַזֶּה יִקָּרֵא לַיְלָה וְעוֹלָם הָעֶלְיוֹן יִקָּרֵא יוֹם, וְהִנֵּה לְצַד שֶׁיִּרְאֶה הָאָדָם דְּבָרִים מְנֻגָּדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, צַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ לְאֵין חֵקֶר, יַטֵּהוּ לְבָבוֹ מִבְּחוֹר בַּטּוֹב הַנִּצְחִי, וְיַרְאֵהוּ הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמַּסְרִיחִין וּמַרְוִיחִין, וְיֹאמַר אֵלָיו הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי טוֹב הוּא. לָזֶה אָמַר וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם שֶׁהוּא עוֹלָם הַמִּתְיַחֵס אֵלָיו יוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ תְּשׁוּבָה נִצַּחַת כִּי ה׳ בּוֹחֵר הַקִּיּוּם לִידִידָיו וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו וְכוּ׳.

ט׳) עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח.) בְּפָסוּק (בראשית א:לא) ״וַיְהִי עֶרֶב וְגוֹ׳ יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, שֶׁהִתְנָה הַשֵּׁם עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית עַל יוֹם מַתַּן תּוֹרָה וְכוּ׳, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, פֵּרוּשׁ הַיּוֹם הַנִּכְבָּד שֶׁנִּגְלָה עַל הַר סִינַי מַה נּוֹרָא מַעֲשָׂיו וְשֶׁעָלָיו בָּא הַתְּנַאי עִם הָעוֹלָם, וּבָזֶה תָּשִׁיב לְבָבְךָ לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה. וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״, שֶׁעַל יְדֵי הַיּוֹם הַהוּא הוּכַּר לְכָל הָעוֹלָם כִּי אֵין אֱלֹהִים זוּלָתוֹ בַּשָּׁמַיִם וְגוֹ׳ וְעַל הָאָרֶץ, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא פרשת אנכי ה׳) בְּפָסוּק (ישעיהו מח:טז) ״לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי״.

י׳) יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כה,יב) שָׁקוּל שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהִנֵּה לְפִי שֶׁיָּבֹא הַיֵּצֶר וְיֹאמַר לָאָדָם: ״מַה כֹּחֲךָ כִּי תְיַחֵל לְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הָאָדָם?״ וּמַה גַּם אָדָם שֶׁעֲבָרוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, יַרְחִיקֵהוּ הַיֵּצֶר: ״מַה תּוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּעֲלוּ יָדֶיךָ מֵהָרָעוֹת?״ לָזֶה אָמַר מֹשֶׁה וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם - אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״הַיּוֹם״ שֶׁהוּא הַשַּׁבָּת, דִּכְתִיב (שמות טז,כה): ״כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם״, תֵּן דַּעְתְּךָ עָלָיו וּבוֹ תָּשִׁיב אֶל לְבָבֶךָ כִּי הוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה, וְזֶה יוֹעִיל לִסְתֹּר שְׁתֵּי טְעָנוֹת: בֵּין לְתַקֵּן מַה שֶׁעֲבָרוּהוּ מֵהַמְּרָדִים בֵּין לְהַשְׁלָמַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִירָתוֹ הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קִיֵּם תַּרְיַ״ג מִצְווֹת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל