לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי׃

הפסוק מבאר את תכלית ערי המקלט: לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, והוא לא שנא לו מתמול שלשום, ונס אל אחת מן הערים האל וחי. אונקלוס מתרגם ״קטולא די יקטול ית חבריה בלא מנדעי״, הרוצח בשגגה בלי כוונה. הפסוק מגדיר את תפקיד ערי המקלט: מקום מפלט להורג בשגגה, מי שהרג בלא כוונה ובלא איבה קודמת. יש כאן ביטוי לצדק ולחמלה: מי שהרג במקרה ולא מתוך שנאה, זכאי להגנה מפני גואל הדם. הפסוק מדגיש את ההבחנה בין רוצח במזיד לבין הורג בשגגה, ומראה כיצד התורה דואגת להגן על מי שנכשל שלא בכוונה, ומעניקה לו מקום מקלט שבו יוכל לחיות בבטחה.