לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח׃ {ס} וְלֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף׃ {ס} וְלֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃ {ס} וְלֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁוְא׃ {ס}

לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, ולא תענה ברעך עד שוא. רש״י מבאר שאין לשון ניאוף אלא באשת איש. חזקוני מבאר ש״עד שוא״ פירושו אפילו עדות בחינם, ו״לא תענה״ כגון שראהו יחידי או שניים בלא התראה. הפסוק כולל ארבעה מן הדיברות: איסור רצח, ניאוף, גניבה ועדות שקר. אלו מצוות שבין אדם לחברו, המגנות על חיי האדם, על טהרת המשפחה, על הרכוש ועל הצדק המשפטי. הפסוק מדגיש את היסודות של החברה הצודקת: שמירה על החיים, על נאמנות הזוגיות, על הקניין ועל אמת בעדות. יש כאן מעבר מן המצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו, המראה שהתורה מקיפה הן את היחס לה׳ הן את היחסים החברתיים, ושניהם יסודות של חיים ראויים.