דְּבָרִים ה׳ · י״ח

וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ {ס} וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ {ס}

במילים פשוטות

ולא תחמד אשת רעך, ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך. רש״י מבאר ש״ולא תתאוה״ פירושו ולא תרוג, שאף הוא לשון חמדה. אבן עזרא מבאר שלשון ״חמד״ מתפרשת לשני טעמים: גזל ולקיחה בחוזקה, או תאווה בלב שאינה יוצאת לפועל. הפסוק הוא הדיבור העשירי, האוסר חמדה ותאוות רכוש הזולת. הוא כולל את אשת הרע ואת כל רכושו. הפסוק מלמד שהתורה מקפידה לא רק על מעשים אלא גם על הרגשות והתאוות שבלב. איסור החמדה הוא ייחודי בכך שהוא נוגע לעולם הפנימי של האדם. יש כאן הבנה עמוקה: כדי למנוע עבירות של גזל וניאוף, יש לעקור את התאווה כבר בשורשה, בלב, ולהסתפק בשלו ולא לחמוד את של הזולת.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ולא תתאוה. וְלָא תֵרוֹג, אַף הוּא לְשׁוֹן חֶמְדָּה, כְּמוֹ נֶחְמָד לְמַרְאֶה (בראשית ב') דִּמְתַרְגְּמִינָן דִּמְרַגַּג לְמִחְזֵי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְלָא תַחְמֵד אִתַּת חַבְרָךְ וְלָא תֵרוֹג בֵּית חַבְרָךְ חַקְלֵהּ וְעַבְדֵהּ וְאַמְתֵהּ תּוֹרֵה וַחֲמָרֵהּ וְכֹל דִי לְחַבְרָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ומלת חמד בלשון הקדש מתפרשת לשני טעמים האחד גזל ועושק וקחת של אחרים בחזקה ובאונס וכך ולא יחמוד איש את ארצך כי אם אין פירושו כן הנה תהיה הארץ רעה ולא בא הכתוב אלא לשבח והטעם השני לשון תאוה בלב ולא תצא לפועל. והנה לא תחמוד בית רעך. הדבור התשיעי. ולא תחמוד אשת רעך הדבור העשירי. ויהיה בית רעך ואשת רעך נדבקים זה עם זה או בית רעך כלל והעד שאמר משה בספר הזה שבאר את התורה תחת לא תחמוד אמר לא תתאוה. ורבים אמרו כי אין עון במחשבת הלב ואין עליהם שכר ועונש ויש ראיות רבות להשיב עליהן ולא אאריך רק אראה להם לב חורש מחשבות און הטיבות כי היה עם לבבך ולישרים בלבותם ומשה אמר בסוף בפיך ובלבבך לעשותו. ועיקר כל המצות ליישר הלב, ורובם זכר והמזיד והשוגג יוכיחו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ולא תתאוה אין תאוה אלא בלב אם גמר בלבו ע״‎י תחנונים או ע״‎י רבוי רעים או ע״‎י אימתו שימכור לו חפצו, מיד עובר עליו בלא תתאוה הוציא חמדתו בפיו עובר בלא תחמוד, כולם ולא ולא לבד מלא תרצח שאין בו וי״‎ו. מתחלת אנכי עד ולשומרי מצותי אין בין דברות ראשונות לשניות שום שינוי לפי שהקב״‎ה חזר ופירשם כמו שמפורש בפרשת יתרו ולא רצה משה אפי׳‎ בפרשה זו לשנות בהם שום דבר. אבל השאר שחזר משה ופירשם אין חששא בשנוי המלות אחרי שהם שוות בטעם. וזה הכלל כל דבר שינוי במקרא תמצא בפעם שנית מלות שונות אך הטעם שוה, ומדברת לא תשא שאין בה שינוי אין להקפיד כי כך היה המקרא. ועשרת הדברות שבפרשת יתרו הם דברי הקב״‎ה בלי תוספת ומגרעת לבד למען ייטב לך כמו שפירש״‎י והם לבדם הכתובות על לוחות הברית. ואותם שבפרשה זו הם הם דברי משה וכאן סדרן משה אחר סברת הבחורים שתחלה חומדים אשה ואח״‎כ בית ואח״‎כ עבד ואמה ואח״‎כ שדות וחמורים. ובפרשת יתרו סדרם הקב״‎ה על סברת דעת אנשי חכמה שקונים תחלה בית ואח״‎כ אשה ואח״‎כ עבד ואמה ואח״‎כ שור וחמור.

מקור: ספריא · נחלת הכלל