וְאוֹתָ֖נוּ הוֹצִ֣יא מִשָּׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ לָ֤תֶת לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֵֽינוּ׃

ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו. הפסוק ממשיך את התשובה לבן: ה׳ הוציא את ישראל ממצרים כדי להביאם ולתת להם את הארץ שנשבע לאבות. אונקלוס מתרגם ״ויתנא אפק מתמן בדיל לאעלא יתנא למתן לנא ית ארעא״. הפסוק מסביר את תכלית הגאולה: לא רק להוציא ממצרים אלא להביא לארץ המובטחת. יש כאן חיבור בין יציאת מצרים לבין ירושת הארץ, ובין שניהם לבין השבועה לאבות. הפסוק משלים את התשובה לבן: הגאולה ממצרים היתה שלב בדרך אל מימוש הבטחת הארץ. הפסוק מלמד שקיום המצוות קשור לתכלית הכוללת של הבאת ישראל לארצם. יש כאן הבנה שהגאולה אינה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להגשמת הייעוד של ישיבה בארץ וקיום התורה בה, כפי שנשבע ה׳ לאבות, וזה חלק מן התשובה שיש למסור לבן.