דְּבָרִים ז׳ · י״ד

בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכׇּל־הָעַמִּ֑ים לֹא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃

במילים פשוטות

המשך הברכה: ״ברוך תהיה מכל העמים״, ולא יהיה בישראל עקר ועקרה, וכן בבהמתם. רש״י מבאר בקצרה ש״עקר״ הוא מי שאינו מוליד. רשב״ם עוסק בניקוד המילה ומעיר ש״עקר״ כולו קמץ, ובניגוד לצורות אחרות כמו חכם-חכמה, הצורה ״עקרה״ אינה נגזרת ממנו באותו אופן, כפי שמצא בספרי ספרד. תוכן הברכה הוא הבטחת פוריות מלאה: לא רק ריבוי חיובי אלא שלילת כל מניעה - לא יימצא בישראל ולא בבהמתם מי שאינו מוליד, וכך יתקיים הריבוי המובטח בשלמות.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עקר. שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּרִיךְ תְּהֵי מִכָּל עַמְמַיָא לָא יְהֵי בָךְ עֲקַר וְעַקְרָא וּבִבְעִירָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

עָקָר - כולו קמץ כמו מן חָכָם יאמר אשה חֲכָמָה מן שָׁפָל שְׁפָלָה איננה כמו כן מן עָקָר עֲקָרָה וכן מצאתי בכל ספרי ספרד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

בָּרוּךְ תִּהְיֶה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא תִהְיֶה אוּמָּה גְּדוֹלָה מֵהֶם. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ בָּרוּךְ תִּהְיֶה וְגוֹ׳, וּמַה הִיא הַבְּרָכָה? שֶׁלֹּא יִהְיֶה וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ ״בְּךָ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אָדָם עָקָר מֵעַצְמוֹ, וּכְנֶגֶד עֲקָרוּת הַבָּא עַל יְדֵי חוֹלִי אָמַר וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כָּל חוֹלִי הַסּוֹבֵב, וּבָזֶה תִּהְיֶה נִכֶּרֶת הַבְּרָכָה שֶׁל ״לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר״ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּיִשְׂרָאֵל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְהֵסִיר וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל.) הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים וּפַחִים וְכוּ׳, לָזֶה אָמַר ״וְהֵסִיר״, פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁאֵינָם בְּיָדוֹ וּבָאִים עַל הָאָדָם, מַבְטִיחַ שֶׁיְּסִירֵם אַחַר שֶׁכְּבָר בָּאוּ. וּכְנֶגֶד חוֹלָאִים הַבָּאִים בִּשְׁלִיחוּת אָמַר לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וְלָזֶה לֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״וְהֵסִיר״ וְהֻצְרַךְ לִכְפּוֹל וְלוֹמַר ״לֹא יְשִׂימָם״, וְלֹא סָמַךְ עַל מַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״וְהֵסִיר״.

עוֹד בָּא לְהָעִיר בְּהַכָּרַת חֶסֶד אֵל כִּי הוּא הַמֵּסִיר חֹלִי מִיִּשְׂרָאֵל, לְבַל יֹאמְרוּ כִּי הַדָּבָר בָּא כְּפִי הַטֶּבַע, יֵשׁ עִתִּים וּזְמַנִּים שֶׁאֵין חוֹלָאִים בָּעוֹלָם. לָזֶה אָמַר וְכָל מַדְוֵי וְגוֹ׳ לֹא יְשִׂימָם בְּךָ וּנְתָנָם בְּכָל וְגוֹ׳, וּבָזֶה תַּשְׂכִּיל כִּי הַדָּבָר בָּא בְּהַשְׁגָּחָה מֵה׳ וְיֻכַּר הַנֵּס.

עוֹד יִרְצֶה, שֶׁהֲגַם שֶׁיָּשִׂים ה׳ הַמַּדְוֶה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם - לֹא יִהְיֶה הַחוֹלִי נִדְבָּק מֵהֶם אֲלֵיהֶם, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה חוֹלִי הַנִּדְבָּק כְּחוֹלִי רָאתָן (עבודה זרה יג.), יַפְלִיא ה׳ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל