כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃

כנגד ההתקרבות לעממים מצווה הכתוב על השמדת אמצעי עבודתם: לנתוץ את המזבחות, לשבר את המצבות, לגדע את האשרות ולשרוף את הפסילים באש. רש״י מבאר את המונחים: ״מזבחתיהם״ הם מזבחות של בניין, ״ומצבתם״ אבן אחת שהקימו לעבודה, ״ואשירהם״ אילנות שעובדים אותם, ו״פסיליהם״ הם צלמים. אבן עזרא מסביר שהמילה ״כה״ פירושה ׳רק כך תעשו להם׳, בהתאם לכך שישראל עם קדוש ואל להם להיטמא בדברי עבודה זרה המצוירים במצבות ובאשרות. המסר הוא מחיקה מוחלטת של סמלי הפולחן הזר מן הארץ.