כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃

הפסוק מנמק את הריחוק מעבודה זרה בכך שישראל הם ״עם קדוש״ לה׳, ובהם בחר ה׳ להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה. אבן עזרא מבאר שהמילה ״סגולה״ מציינת דבר יקר ונחמד שאין כמותו בכל מקום, כלשון ״וסגולת מלכים״ - אוצר יקר ומיוחד השמור למלך. הבחירה בישראל אינה בחירה של יוקרה בלבד אלא הטלת ייעוד: קדושה מחייבת ריחוק מטומאת האלילים והתמסרות לה׳. עצם היותם נבחרים ומיוחדים היא הנימוק לאיסור להיטמע בעמי הארץ ובפולחנם.