וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כׇּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖ו אִם־לֹֽא׃

התשמר מצותו. שֶׁלֹּא תְנַסֵּהוּ וְלֹא תְהַרְהֵר אַחֲרָיו:

וְתִדְכַּר יָת כָּל אָרְחָא דִי דַבְּרָךְ יְיָ אֱלָהָךְ דְנַן אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמַדְבְּרָא בְּדִיל לְעַנָיוּתָךְ לְנַסָיוּתָךְ לְמִדַע יָת דִי בְלִבָּךְ הֲתִטַר פִּקוּדוֹהִי אִם לָא

למען ענותך לנסותך לדעת. פירשתיו:

למען ענותך - זה עינוי שאין פת בסלך וחייך תלוים למרום בכל יום.

למען תחיון. כי אמנם האל ית' כשצוה כיון שבקיום מצותיו תשיגו אורך ימים אפילו בחיי שעה:

וזכרת את כל הדרך אם יאמר לך יצרך לחמוד כסף וזהב שעליהם בטח ביוצרך וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ולא הוצרכת לכסף ולזהב.

[במדבר זה המדבר הגדול והנורא שמתחיל באיתם ובא ומגיע עד ארץ מואב].

למען ענתך כדי לנסותך אם תתרעם.

התשמר מצותו אם לא אין נסיון גבי הקב״‎ה שהרי הכל גלוי לפניו אלא נסהו לפני מדת הדין ומדת הרחמים כמו שפי׳‎ בפרשת בשלח.