הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ׃

הפסוק מביא את דברי ה׳ בשיא הכעס: ״הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים, ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו״. לפי פשט הדברים, כפי שמתרגם אונקלוס ״אנח בעותך מקדמי״ - הנח את תפילתך מלפני, ה׳ מבקש כביכול ממשה שלא יתפלל, כדי שיוכל להשמיד את העם ולהקים תחתם אומה חדשה ממשה. הביטוי ״הרף ממני״ מלמד, לפי חז״ל, שבידי משה היה לעצור את הגזירה בתפילתו. הפסוק מציג את חומרת הסכנה שריחפה על ישראל לאחר חטא העגל - איום של כליה מוחלטת - ומכין את הרקע לתיאור תפילתו של משה, שבזכותה ניצל העם מהשמדה.