וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃

הפסוק מתאר את ירידת משה מן ההר: ״ואפן וארד מן ההר וההר בער באש, ושני לוחת הברית על שתי ידי״. חזקוני מציין שהירידה היתה באותו יום עצמו, שבעה עשר בתמוז. לפי פשט הדברים, כפי שמתרגם אונקלוס, משה פנה וירד מן ההר הבוער באש כשהוא נושא בשתי ידיו את שני לוחות הברית. תיאור זה מעמיד ניגוד חד: משה יורד מן ההר הקדוש והבוער, אוחז בלוחות שכתובים באצבע אלוהים, ובאותה שעה ממתין לו למטה מחזה חטא העגל. הפרטים - ההר הבוער והלוחות שבידיו - מבליטים את קדושת הרגע שעומד להישבר נוכח מעשה העם, כפי שיסופר בפסוקים הבאים.