וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶתְכֶֽם׃

הפסוק מתאר את מה שראה משה בירידתו: ״וארא והנה חטאתם לה׳ אלהיכם עשיתם לכם עגל מסכה, סרתם מהר מן הדרך אשר צוה ה׳ אתכם״. לפי פשט הדברים, כפי שמתרגם אונקלוס, משה ראה במו עיניו את החטא - העגל שעשו ישראל. הביטוי ״סרתם מהר״ חוזר ומדגיש את מהירות הנפילה: זמן קצר לאחר הציווי כבר סטו העם מן הדרך. משה מספר כאן את חוויית ההתמודדות הישירה עם החטא, כשהוא עובר מן הידיעה ששמע מה׳ בהר אל הראייה בעיניו למטה. תיאור זה מוביל אל תגובתו החריפה - שבירת הלוחות - שתסופר בפסוק הבא, ומחזק את ההוכחה שישראל אינם ראויים לארץ בזכותם.