וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַ֠עַת זָרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃

ויזעף. על שמיחה בו:

ובידו מקטרת. וכבר היה בידו המחתה ובו הקטורת:

ובזעפו. ובעת זעפו פרחה הצרעת במצחו ולפי שהצרעת לבנה הוא כמ״ש ואם בהרת לבנה הוא (ויקרא י״ג:ד׳) לזה אמר לשון זריחה כי מבהיק בעבור הלובן:

מעל. בעמדו מעל המזבח:

ויזעף. ענין כעס:

מקטרת. כן יקרא המחתה כשהיא עם הקטרת ונכונה להקטיר:

ויזעף. גדר הזעף שמתעצב ורוחו כהה על שלא עלה הדבר כרצונו, ובתוך זעפו זרחה הצרעת במצחו לסימן על רוע מחשבותיו, שבקעה הטומאה דרך המצח:

ויזעף עזיהו. ר"ל שכעס עם הכהנים ובעת כעסו נגעו ה' יתברך וזרחה הצרעת במצחו והוכרח לצאת משם במהירות כי נגעו ה':