וַיִּ֣פֶן אֵלָ֡יו עֲזַרְיָ֩הוּ֩ כֹהֵ֨ן הָרֹ֜אשׁ וְכׇל־הַכֹּהֲנִ֗ים וְהִנֵּה־ה֤וּא מְצֹרָע֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיַּבְהִל֖וּהוּ מִשָּׁ֑ם וְגַם־הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ יְהֹוָֽה׃

ויבהילוהו. הוציאוהו משם בבהלה ומהירות:

נדחף לצאת. מעצמו היה נדחף לצאת מהר בי ראה שה׳ נגעו ובעונש בא:

נדחף. מל׳ דחיפה ומהירות היציאה:

ויבהילוהו. כי מצורע מטמא בביאה, רק שעדן לא החליטו על הנגע שם טומאה, אבל היו מחויבים שלא לעכב, ולכן הבהילוהו שימהר לצאת, וגם הוא נדחף שהרגיש שה' נגעו בהשגחה: