קִיְּמ֣וּ (וקבל) [וְקִבְּל֣וּ] הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כׇּל־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכׇל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃

הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם. גֵּרִים הָעֲתִידִים לְהִתְגַּיֵּר:

כִּכְתָבָם. שֶׁתְּהֵא הַמְּגִלָּה כְתוּבָה כְּתָב אַשׁוּרִית:

הנלוים. הם הגרים.

ולא יעבור. אין רשאי יהודי לעוברו.

ככתבם. הטעם שתקרא המגלה ובעבור שעזרא הסופר הפסיק הפסוקים ולא היה אחר שנים רבות צוו חכמינו ז"ל שלא יפסיק הקורא אלא בסוף הפסוק.

בכל שנה ושנה. פשוטה או מעוברת, והנה עתה הזכיר מה שקיימו היהודים כאשר כתב מרדכי לקיים עליהם. והטעם והימים האלה נזכרים ונעשים לעשות כן כל המשפחות וכל המדינות שלא יחשוב אדם כי אינו חייב מי שהוא במקום שלא היה שם יהודי בימי הנסים או במדינה חדשה.

השאלות:מהו ולא יעבור, ומהו ככתבם וכזמנם:

קימו, לכן קימו וקבלו, א. שיהיה קבלת הפורים כולל גם לדורות הבאים אחריהם, ועז"א עליהם ועל זרעם, ב. ולא יעבור שלא ידמה לשאר גזרות שגזרו חכמים שב"ד אחר הגדול בחכמה ובמנין יכול לבטל דברי ב"ד חברו, אבל בזה התנו שלא יעבור ויתבטל בשום אופן, ג. להיות עושין שני הימים פרזים בי"ד ומוקפים בט"ו, ד. וככתבם בקריאת המגילה: