וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵ֠לֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכׇל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ {ס}

נִזְכָּרִים. בִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה:

וְנַעֲשִׂים. מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וְיוֹם טוֹב לָתֵת מָנוֹת וּמַתָּנוֹת:

מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה. מִתְאַסְּפִין יַחַד וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים יָחַד. וְכַךְ קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁיְּמֵי הַפּוּרִים לֹא יַעַבְרוּ:

וְזִכְרָם. קְרִיאַת מְגִלָּה:

לֹא יָסוּף. תַּרְגּוּם שֶׁל יִתֹּם, דִמְתַרְגֵּם עַד תֹּם, עַד דְּסָף. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לִהְיוֹת מִגִּזְרַת "פֶּן תִּסָּפֶה" וּמִגִּזְרַת "עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד", שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: "לֹּא יִסָּפֶה מִזַּרְעָם":

יסוף. יכלה כמו יחדו יסופו והם מהשניים כי תמצא בעלומי הלמ"ד, והנה זאת הפרשה הגידה ששמרו ישראל זאת המצוה ואח"כ נעשוה ע"כ הוצרך מרדכי שתכתוב אסתר בעבור היותה מלכה.

והימים נזכרים ע"י קריאת המגילה, ונעשים ע"י משתה ושמחה ומשלוח מנות בכל דור ודור: