גֶּ֤פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה־לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַֽמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵיטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת׃

גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו. ישראל דומין לגפן המשיר כל פריו הטוב כך עזבו אותי שאני פרי הטוב והשוה לו:

גֶפֶן בְּזִיזָא יִשְׂרָאֵל דַהֲוָה גֶפֶן נְצִיב בְּמֶעְבְּדֵיהּ אוֹרַיְתָא פֵּרֵי עוֹבָדֵיהוֹן גְרָמוֹן לְהוֹן דְיִגְלוּן כַּד אַסְגֵיתִי לְהוֹן עַלְלָא אַסְגִיאוּ פּוּלְחַן לֶאֱגוֹרֵיהוֹן כַּד אַיְתֵיתִי טוּבָא לְאַרְעֲהוֹן אוֹטִיבוּ לְקָמָתְהוֹן:

גפן בוקק - רק אין בו כח לפרות ואין פרי.

ישוה לו - יחשוב כי יפרה את פריו והיה שוה כגפן שהוא בוקק, כי כאשר הרביתי פריו - הרבו למזבחות.

גפן וגו׳. הנה ישראל הוא כגפן בוקק וריק מבלי רטיבות ולחות כן הוא מבלי תורה ויראת שמים:

פרי וגו׳. וכי מהראוי שהמקום ב״ה ישים לו פרי ר״ל וכי ראוי הוא להשפעה בתמיה:

כרוב. הלא כפי מרבית פריו והשפעתו כן הרבה לעשות מזבחו׳ לעכו״ם וכפי מרבית הטובה הבאה לארצו עשו מזבחות טובות ויפות:

בוקק. ענין ריקות כמו בוקק הארץ (ישעיה כד):

ישוה. ענין שימה כמו משוה רגלי (תהלים יח):

מצבות. הם מזבחות מאבן אחת:

גפן, אחר שהזכיר כי נגזר עליהם גזרה חרוצה שילכו בגולה, יבאר איך נסתבב הדבר שיגלו מארצם, שה' הטיל ביניהם מהומה ומרד שמרדו במלכיהם וזה היה סבת גלותם. וכבר בארתי (למעלה סי' ז' וסי' ח') שהמרד שמרדו בשלום בן יבש שהרגוהו, וכן אח"כ בהושע בן אלה שהלשינוהו למלך אשור ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים, נסבב ע"י ששני המלכים האלה לא דבקו בחטאת ירבעם ורצו לבטל עבודת העגלים, ועי"ז עמדו כנגדם הכת שדבקו בעבודת העגלים, וזה היה הסבה מה שעלה אליהם מלך אשור בתחלה בימי מנחם בן גדי, ומה שעלה עליהם בסוף בימי הושע שהגלה את כולם, ועל דברים אלה ישא חזון ומליצה נשגבה בסימן הזה, אמר, גפן בוקק ישראל, ר"ל ישראל אשר נמשלו לגפן, כמ"ש כרם היה לידידי בקרן בן שמן, וה' נטע הגפן הזה וקוה לעשות ענבים ויעש באושים כמ"ש בישעיה סי' ה' ומפרש שם ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה, שהפרי שקוה ה' שיעשה הגפן הזה הוא משפט וצדקה, אבל ישראל הוא גפן הבוקק ומריק ונושר את הפרי אשר ישוה לו, ר"ל פרי הראוי לו, כי כרוב לפריו הרבה למזבחות לע"ז, וכטוב לארצו הטיבו מצבות אשר העמידו לעבודת גלולים: