כְּדַבֵּ֤ר אֶפְרַ֙יִם֙ רְתֵ֔ת נָשָׂ֥א ה֖וּא בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֶּאְשַׁ֥ם בַּבַּ֖עַל וַיָּמֹֽת׃

כדבר אפרים רתת. כשקנא ירבעם למקום ודבר כנגד שלמה דברים קשים וברעדה שהרי מלך גדול היה שלמה:

כַּד מְמַלֵל חַד מִבֵּית אֶפְרָיִם רְתִיתָא אָחִיד לְהוֹן לְעַמְמַיָא מִתְרַבְרְבִין הֲווֹ בְיִשְׂרָאֵל וּכְדוּ דְחָבוּ עַד דִפְלָחוּ לְטַעֲוָתָא מִתְקַטְלִין:

כדבר - מדיבורו היו יריאים הגוים ואין למלת רתת חבר רק בארמית. ורבי משה הכהן פירש: זה על ירבעם שהיה מאפרים, כמו זה ירבעם בן יואש כאשר אפרש עוד.

נשא הוא - שנשאת מלכותו בישראל, כי מלך על עשרת השבטים.

ויאשם, וימת - נחשב כמת. ועוד: כי הרג אביה כל מחנהו.

כדבר אפרים. ירבעם הבא מאפרים כשדבר ברעדה דברים קשים להוכיח את שלמה כמ״ש במ״א עי״ז זכה להתרומם בישראל למלוך עליהם וכאשר חטא בבעל נטרד מן העולם:

רתת. ענין רעד כי יאחזמו רעד (שמות טו) ת״א אחדינון רתיתא:

נשא. ענין הרמה:

ויאשם. מל׳ אשמה ורשע:

כדבר, חרפתו ישיב לו אדוניו. וידבר אליו לאמר, הלא כדבר אפרים רתת בעת שדבר אפרים (שהוא המלך שאפרים היה שבטו) לעבוד את העגלים, זה היה רתת. מפני חרדה ורתת, שהתירא מצד כי נשא הוא בישראל שמצד נשיאתו התירא פן יעלה העם ירושלים ושבו אל אדוניהם אל מלך יהודה והרגוהו, ומצד יראה זו דבר לעבוד ע"א, כנזכר אצל ירבעם (מ"א י"א) והגם שעשה זה מאונס מצד רתת ויראה, בכ"ז ויאשם בבעל, היה לו זאת לאשמה ונתחייב עונש וימת, ועי"כ המיתוהו העם: