אֲרֵי אִינוּן מִתְקְרָן בְּנִין וְעוֹבָדִין מְקַלְקְלִין אַסְגִיאוּ כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן מְלַךְ תַּקִיף כְּרוּחַ קִדוּמָא בְּמֵימְרָא דַייָ מֵאוֹרַח מַדְבְּרָא יִסַק וְיֶחֱרַב בֵּית גִנְזוֹהִי וְיִצְרֵי קִרְיַת מַלְכוּתֵיהּ הוּא יִבּוֹז אוֹצְרִין כָּל מָנֵי חֶמְדָתָא:
כי הוא בין אחים - מגזרת באחו.
יפריא - כמו יפרה החליא, כמו החלה, והטעם: דרך משל כאשר הזכיר במרעיתם ספר איך יהרגם השם ויכריתם.
ויבוש - כמו: וייבש, או כמשמעו, שיכזבו מימיו. וטעם זה הרוח, משל לאויב שהוא ישסה.
כי הוא. כי מתחלה היה אפרים מגדל פרי בין האחים ר״ל שהיה גדול וחשוב בין האחים כמ״ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו (בראשי׳ מח):
יבוא קדים. עתה משחטא בעגלי הזהב יבוא רוח קדים רוח חזק הבא מה׳ העולה מן המדבר שאין שם דבר לעכב חוזק נשיבת הרוח והרוח הזה ייבש המקור ויחרב המעין ועל שאמר דבריו במשל יפרש לומר הוא ר״ל הרוח הזה והוא אשור ישלול האוצר של כל כלי חמדה:
יפריא. מל׳ פרי:
ויבוש. מל׳ יבשות:
מקורו. הוא המעיין:
ויחרב. מל׳ חורב ויובש:
ישסה. ענין בזה ושלל כמו ומשנאינו שסו למו (שם מד):
כי הוא בין אחים יפריא, מוסב על הנוחם, הוא, הנוחם, לא ישא פרי רק בין אחים, בעת שישראל אחים ומתחברים זל"ז אז היה אפשרות אל הנוחם, והוא כי כבר התבאר שבימי הושע בן אלה הזניחו את עבודת העגלים, ובטלו את הפרדיסאות שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל, רק שהיו כתות שחלקו עליו מטעם זה והלשינוהו למלך אשור (כנ"ל ח' ד', י' ב' ז') וכן מבואר בדה"ב ל' שחזקיה שלח שלוחים אל השבטים שישובו אל ה' והיו משחקים עליהם ומקצתם נכנעו ויבואו לירושלים, הרי היו ביניהם אז שתי כתות, ועי"ז לא הפריא שם הנוחם פריו ולא שבו כולם בתשובה, וגם ה' לא נחם על הרעה, ועי"כ יבא קדים עי"ז יבא עליהם מלך אשור שבא אז עליהם מצד מזרח מעבר הירדן והלך דרך המדבר, והוא רוח ה' שה' שלחו עליהם ממדבר עולה עליהם, יבוש מקורו כי הוא החריב את הארץ ששם היה מקור ישראל, ועי"ז יחרב מעינו המעין הנמשך מן המקור שעי"כ התפזרו לארבע רוחות השמי' וחרבו מימי שפעם וקיומם והצלחתם, הוא ישסה אוצר, גם הוא הרוח הזה, ישסה כל אוצרותם וכל כלי חמדתם, ואין להם תקוה עוד כי אבדו ונדחו בעונם:
