תֶּאְשַׁם֙ שֹׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ׃ {פ}

תאשם שומרון. מעתה תגלה אשמת':

תֵּחוֹב שֹׁמְרוֹן אֲרֵי סְרֵיבַת עַל מֵימַר אֱלָהָא בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן וְעוּלֵמֵהוֹן יִטָרְפוּן וּמַעְדְיָתְהוֹן יִתְבַּזְעוּ:

תאשם - תהיה שממה.

בחרב יפלו - אנשיה.

והריותיו - אחר שהמלה לשון נקבה לא חשש לומר יבוקעו, כדרך: אם תעירו ואם תעוררו.

תאשם שומרון. תהיה שממה כי מרדה באלהיה:

עולליהם. קטניהם יתבקעו ע״י העכו״ם וגם הנשים ההרות יתבקעו כרסם להוציא הולדות:

תאשם. מל׳ שממון:

מרתה. מל׳ מרי ומרד:

עולליהם. קטניהם:

ירוטשו. ענין בקיעה כמו ועולליהם תרטש (מ״ב ח):

והריותיו. הנשים ההרות:

תאשם שומרון, כאשר שמע החוזה כי אין נוחם וה' לא ישיב את הגזרה החרוצה בלי השנות, הוא מסב פניו אל כלל ישראל, אומר להם הלא עיקר החוטא במרד ובמעל היה שומרון עיר המלוכה שהם החזיקו בעבודת העגלים והכשילו את כלל ישראל, וישראל רק נכשלו ע"י מלכי שומרון שהכשילו אותם, וא"כ הלא יש להם תקנה בתשובה, א"כ אני אומר למה יאבדו ישראל עם שומרון, ומהראוי הוא כי תאשם שומרון היא תשא האשמה כי היא מרתה באלהיה במרי ובמרד, וראוי שהיא תענש עד שבחרב יפלו ועולליהם ירוטשו, זה מגיע להם מצד הדין כי אין להם תקנה, אבל.