וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

וְאַסְעַר עֲלָה יַת יוֹמַיָא דַהֲוַת פָּלְחָא לְטַעֲוָתָא דְמַסְקָא לְהוֹן בּוּסְמִין וַהֲוַת דַמְיָא לְאִתְּתָא דְשַׁבְקַת יַת בַּעֲלָהּ וְאִתְקִינַת בִּקְדָשָׁהָא וּבַחֲלִיטַת מַרְגְלִיתָהָא וּטְעֵית בָּתַר רַחֲמָהָא כֵּן כְּנִישַׁת יִשְׂרָאֵל רְחִימַת לְמִפְלַח לְטַעֲוָתָא וּפוּלְחָנִי שָׁבְקַת אֲמַר יְיָ:

ופקדתי - וטעם ותעד - משל לאשה זונה שתשים הנזם על אפה והחלי בצוארה, ליפות עצמה למצא חן בעיני הנואף.

ופקדתי עליה. אזכיר עליה הימים אשר הקטירה לבעלים לשלם הגמול לפי רוב הימים:

ותעד. ומה שקשטה עצמה בקשוטיה והלכה אחר מאהביה ר״ל מה שעבדה והקטיר׳ למערכת השמים ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמקשטת עצמה להתאהב על הנואפים:

ואותי שכחה. לא שמה על לבה לעבוד אותי:

ופקדתי. מלשון זכרון:

ותעד. מלשון עדי קשוט כמו ועדית עדי (יחזקאל כ״ג):

נזמה. שם עדי כמו נזם זהב (משלי כ״ה):

וחליתה. ענין תכשיט מה כמו וחלי כתם (, שם):

ופקדתי אמר שלבסוף ראה שכל התחבולות שעשה כדי שתכיר שהרעה הבא עליה הוא עונש השגחיי כ"ז לא הועיל מאומה, כי ראיתי שבעת שפקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר לחם להעניש אותם עליהם, לא שבה עי"כ אלי, רק ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה. היתה דומה כזונה אשר פשט בעלה מעליה את כל בגדיה ולקח את כל תכשיטיה כדי שלא תלך אחרי הזונים ולא נשאר לה רק נזם וחלי אחד, ותעד תכשיט הזנם והחלי שנשאר לה כדי ללכת אחרי מאהביה, כן גם בעת שהענישם ה' בימי הושע בן אלה ומלך אשור לקח כל אשר להם לא שבו אל ה' רק שלחו אל סוא מלך מצרים והתמידו בעבודת ע"א ואותי שכחה. שעי"כ לא שבה עד ה' המכה אותה רק בקשה עזר מעמים וישועה מעבודת אלהי נכר: