הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שׇׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י (בלי) [בַֽל־]יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵלֵד֔וּן וְהֵמַתִּ֖י מַחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם׃

בֵּית יִשְׂרָאֵל דָמָן לְאִילָנָא דִקְלָא שָׁרָשׁוֹהִי מִלְרַע וְיָבֵשׁ נוֹפֵיהּ מִלְעֵלָא נוֹב לָא יַעֲבֵיד אַף אִם יַרְבּוּן בְּנִין וְאֶקְטוֹל שְׁפַר מָעֵיהוֹן:

הוכה - הטעם הוכה העץ, משל לאבות ובנים.

הכה. הנה כבר הוכה אפרים במכאובי הצרות ונתייבש שרשם עד שלא יגדלו עוד פרי כדרך האילן שנתייבש שרשו ור״ל נחלש מאד ולא יוליד עוד בנים:

גם כי ילדון. אף אם כמה מהם ילדון הנה אמית מחמדי בטנם ר״ל הטובים והנחמדים שבהם:

הכה, וגם א"צ שאתן אני להם רחם משכיל שלא יעשו פרי. כי זה נעשה מעצמו, שאפרים בעצמו הכה שרשם עד שהוא יבש ופרי בל יעשון, שנעשה כעץ שיבש שרשו וא"א לו שישא פרי גם מצד הטבע גם בלעדי עונש השגחיי, וחוץ מזה גם כי ילדון במקרה, אז והמתי מחמדי בטנם בדרך עונש השגחיי: