לֹֽא־יָס֨וּר ׀ מִנִּי־חֹ֗שֶׁךְ יֹ֭נַקְתּוֹ תְּיַבֵּ֣שׁ שַׁלְהָ֑בֶת וְ֝יָס֗וּר בְּר֣וּחַ פִּֽיו׃

ויסור - אפילו ברוח פיו.

לא יסור. לא יהיה עוד נעזר לשוב לקדמותו:

יונקתו. ענפיו הרכים תיבש אותם השלהבת עד שיסירו ממקומ׳ וינועו ברוח פיו של המנשב כדרך דבר היבש אשר לרוב קלותו יתנדנד ברוח קימע׳ ר״ל בדבר קל יאבד הצלחתו:

יונקתו. ענף רך:

לא, והגם שלא יסור מני חשך, שמרוב פחדו מתירא לשבת במקום אור, בכ"ז ימצא שם שלהבת אשר תיבש את יונקתו, שהוא הענף הלח היונק ליחות האדמה, ויסור ברוח פיו, שרוח פיו בעצמו תיפח על השלהבת והיונק היבש עד שיסור משם ויכלה ולא ימצא עוד, והמליץ בזה על איוב שנפלה אש מן השמים ותבער בצאן ובנערים, וכן רמז אליו תחלה במ"ש שהתירא ששודד יבואנו וצפוי הוא אלי חרב, שמכ"ז פחד איוב תמיד, וכ"ז בא עליו ע"י שבא וכשדים כמ"ש כי פחד פחדתי ויאתיני: