מְאַחֵ֥ז פְּנֵֽי־כִסֵּ֑ה פַּרְשֵׁ֖ז עָלָ֣יו עֲנָנֽוֹ׃

פני כסא - הוא השמים, כענין ה' בשמים הכין כסאו.

פרשז - אין לו חבר ועניינו: פרש והדומה לו.

מאחז פני כסה. השמים נקרא כסא כמ״ש השמים כסאי (ישעיהו ס״ו:א׳) ואמר הנה האויר אשר על פני רקיע השמים מעבה עד שיהיה ראוי לאחוז בו ובזה פירש על הרקיע את עננו כי בזה האופן יהיה הוייות הענן כי יתעבה האויר:

כסה. כמו כסא באל״ף:

פרשז. מל׳ פרישה והזי״ן נוספת:

מאחז, והחק הזה הוא מצפה ומכסה את פני כסא, דהיינו פני השמים שהם כסא ה', כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו, שיצייר כאילו ה' יושב שם על כסא ההנהגה, והמים אשר ברקיע הם העומדים בין הארץ ובין השמים, שלמעלה מהם אינו ראוי לנשימת נפש כל חי והוא שייך לגבול השמים, והם כתקרה וציפוי להפסיק בין השמים ובין הארץ, פרשז עליו עננו שם פרש את הענן כמסך לפני הכסא שהם השמים:

מאחז פני כסא. מאחז ומעבה האויר אשר על פני רקיע השמים אשר נקרא כסא כאמרו השמים כסאו:

פרשז עליו עננו. ובזה האופן פרש עליו עננו ר"ל כי בהתעבות האויר ההוא יתחדש ממנו הענן כמו שהתבאר בספר האותות: