וַיָּבֹ֣אוּ אֵ֠לָ֠יו כׇּל־אֶחָ֨יו וְכׇל־אַחְיֹתָ֜יו וְכׇל־יֹדְעָ֣יו לְפָנִ֗ים וַיֹּאכְל֨וּ עִמּ֣וֹ לֶ֘חֶם֮ בְּבֵיתוֹ֒ וַיָּנֻ֤דוּ לוֹ֙ וַיְנַחֲמ֣וּ אֹת֔וֹ עַ֚ל כׇּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁר־הֵבִ֥יא יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיִּתְּנוּ־ל֗וֹ אִ֚ישׁ קְשִׂיטָ֣ה אֶחָ֔ת וְאִ֕ישׁ נֶ֥זֶם זָהָ֖ב אֶחָֽד׃

וינודו לו - כמו: לנוד לו ולנחמו.

קשיטה - כבשה קטנה.

וכל יודעיו לפנים. אוהביו ומכיריו אשר היו לו לפנים טרם בוא עליו היסורין כי בעת שהיה מיוסר חדלו ממנו אוהב וריע כמ״ש ויודעי אך זרו ממני וכו׳ (לעיל יט):

ויאכלו. לשמוח עמו בעת שב שבותו:

לחם. כל סעודה קרויה ע״ש הלחם:

וינדו לו. היו מנידים עליו בראשם כדרך שמנחמין את האדם אחר שניצל מצרתו:

וינחמו אותו. בדברי תנחומין:

איש. כל איש ואיש נתן לו לדורון קשיטה וכו׳ והוא ענין הראות חיבה יתירה:

לפנים. בימים הקדמונים כמו וזאת לפנים בישראל (רות ד׳:ז׳):

קשיטה. שם מטבע מעה וכן במאה קשיטה (בראשית לג):

נזם. עדי האף כמו ונזמי האף (ישעיה ג):