לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֝קֹדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע׃

לשום שפלים - הבוכים השואלים מטר אז ראו החכמים והערומים שלא תועיל חכמתם.

לשום. בכדי להשים למרום בגבהי המעלה את השפלים חסירי הלחם כי בהיות המטר האדמה תתן יבולה ורווח להם ונראה גם בזה גודל ההשגחה:

וקודרים. הנשחרים מעקת הרעבון נתחזקו בישע אלהים וכפל הדבר במ״ש:

וקודרים. ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב):

שגבו ישע. כמו שגבו בישע:

• א) לשום שפלים למרום, להעלות הצמחים והאלנות מן השפל אל הרום לרומם אותם ולהצמיחם.

• ב) כי הקודרים שהם גופי הבע"ח הקודרים ונצרבים מן החום, שגבו ישע, ע"י שהמטר ילחלח וירטיב גופי הבע"ח, והם שני התכליות הנראים מצורך המטר כמ"ש העקרים, ומזה מבואר שהוא בהשגחה פרטיית כי המקרה לא יכוין אל תכלית. הראיה השנית, מן ההשגחה הנראית בענינים החלקיים, וזה יהיה משני פנים,

• א) כי ראינו אשר לפעמים.

וקודרים. הם האנשים הקשי יום וקראם קודרים כי לרב אבלם ידמה להם שיחשך האור שהוא אצלם ולזה אמר הנביא על רוב הצרות ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה ואמר דוד כאבל אם קודר שחותי: