דִּבְרֵ֤י חֲכָמִים֙ כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹת וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים בַּעֲלֵ֣י אֲסֻפּ֑וֹת נִתְּנ֖וּ מֵרֹעֶ֥ה אֶחָֽד׃

דִּבְרֵי חֲכָמִים. שֶׁעָשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה בִּגְזֵרוֹת לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה, כְּגוֹן אֲכִילַת קָדָשִׁים עַד הַשַּׁחַר, וְהֵם אָמְרוּ עַד חֲצוֹת, וּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית כְּמוֹ כֵן:

כַּדָּרְבֹנוֹת. מַה דָּרְבָן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ, כַּךְ דִּבְרֵיהֶם מְכַוְּנִים אֶת הָאָדָם לְדַרְכֵי חַיִּים:

וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים. מַה מַּסְמֵר זֶה קָבוּעַ, אַף דִּבְרֵיהֶם קְבוּעִים, וּמַה נְטִיעָה פָרָה וְרָבָה, אַף דִּבְרֵיהֶם פָּרִים וְרָבִים לִמְצוֹא בָהֶם טַעַם:

בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת. מַסְמְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גּוּלְגוֹלֶת אֲסִיפָה וְגַסָּה, גרוס"ה בְּלַעַ"ז. כֵּן פֵּרְשׁוֹ דּוּנָשׁ בֶּן לָבְרַט:

נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד. כָּל דִּבְרֵיהֶם דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים. הוּא אַמָרָן, וְרוֹעֶה אֶחָד נְתָנָן, משֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה.

וּכְמַשְׂמְרוֹת. כְּתִיב בְּשִׂי"ן, שֶׁהַתּוֹרָה בְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, וּכְמִנְיַן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה:

דברי. יש בדברי הקדמונים דברים שהם כדרבונות לבהמה שמיסרים ומפקחים הנפש ויש כמסמרות נטועים הגדולים שיאספו הדלתות שלא יתפרדו וזאת תורת האדם ויש אומרים וכמסרו׳ נטועים דברי בעל אסופות הם הלוקטים מספרים רבים ויחברו מחברות אף על פי שיחלקו כלם לימדם בורא אחד:

ומלת רועה. בעבור שדימה האדם לבהמה הצריכה דרבונות:

דברי חכמים. כי דברי חכמים המה כדרבנות, מה דרבן מכוון את הפרה לתלמי השדה, כך דברי חכמים מכוונים את האדם לדרכי החכמה:

וכמשמרות נטועים וגו׳. דברי בעלי אסופות הם המלקטים מספרים שונים ויחברו מחברות, המה דברים קבועים כמסמר הקבוע במקום תחיבתו ועוד המה פרים ורבים כאלו היו נטועים בארץ, רוצה לומר דבריהם קיימים. ועוד יוכל החכם להוציא מהם טעמים רבים:

נתנו מרועה אחד. אף שיש בהם דעות מבני אדם שונים כולם אמתיים, כי חכמת כולם נתנו מן המקום ברוך הוא החונן לאדם דעת ולפי שדימה את האדם לבהמה הצריכה דרבונות, אחז לשון רועה מלמד את הבהמה:

כדרבנות. הוא כעין מחט תחוב בראש מלמד הבקר לכוון אותם לחרישה כמו להצב הדרבן (ש״א יג כא):

וכמשמרות. וכמו וכמסמרות בסמ״ך והוא מלשו מסמר ויתד:

נטועים. מלשון נטיעה:

אספות. מלשון אסיפה וקבוץ: